חסר הגדרה

לאהוב אותך זה כמו לאהוב ורד, ככה היית אומר לי פעם.

עבור האדם הפשוט המביט בך מהצד, את בולטת ביופי יחודי כל כך

ביחס לכל הדברים שנמצאים לצידך.

אך כמה חבל הוא שהאדם לא יודע, שאת בוחרת לפני איזה נוף לעמוד.

ואת יפה ונועזת, בולטת וחזקה, לא מתביישת לפתוח את עצמך לעולם.

או ככה העולם חושב, לפחות.

והמסע להגיע לפסגת הורד כל כך מפתע, במיוחד אותנו הגברים

חלשים, מאותגרים, חיים את התחרות והניצחון.

תמיד ידעת להיות הפרס בקצה הקוצים.

והדרך אליך באמת כזו, גבעול ארוך מלא בקוצים.

כל צעד דוקר בעור שלו עוד קצת, מוציאה ממנו את מיץ חייו,

בצבע האדום החזק שמאכיל את יופיך.

ובסוף שעלה האדם את כל המדרגות ורגליו נחות למעלה,

הוא עומד בראש הפסגה גאה ומורם, כגבר החזק בעולם,

רק על מנת לצפות בכול היופי נובל, העונה חלפה לה,

העלים נובלים והינה היא ערומה לפניך,

קוצים ללא קול, בצבע דל, מתמזגים עם הסביבה ללא שום חן,

והינה היא באמת, הלא מה היא?

אם לא דמם וזמנם של אנשים שכה רצו לחלוק איתך את הרגעים היפים של חייהם,

רק כדאי לגלות שאת רצית מהם דבר אחד - וזה לחיות יותר

רק לרגע קטן

לפני שהכל נובל

לפני שהכל נגמר

לפני שאת דוחפת גם אותו למטה, אף אחד לא יכול לדעת את האמת, ודמו זורם בעורקיך, דם השחיטות עולה לגופך והינה את שוב הדבר היפה ביותר בגן.

קיבינמאט למה אני ער?