ישלי כלכך הרבה דברים לפרוק , אז זה פוסט מיוחד . לא אכפת לי שרובכם (או בכלל) לא תקראו , העיקר שפירסמתי .
- -
הכל אצלי בלב , בנשמה או בגוף . אני שומרת הכל בפנים את כל הרגשות שלי הדיכאון שלי , הכל בפנים . אבל פעם ב..
שאני פשוט לא יכולה לסבול את החיים שלי יותר , אני בוכה , בוכה הרבה , כלכך הרבה . מוציאה הכל , פשוט לא יכולה .
- -
אפאחד לא מכיר אותי , א ף א ח ד , לא ההורים שלי , לא החברה הכי טובה שלי (לפי הפוסט הקודם לא) אפאחד ! ישלי
מסכה ענקית עליי , ענקית ! חושבים שאני "יפה" , "חמודה" , חכמה , משקיענית , מבינה , חזקה , יודעת לעמוד על שלה .
אבל אני לא כלום מיזה ! כלום ! אני רגשנית , פחדניתX2 , בוכה מכל פיפס , "מכוערת" , עצלנית והכל ביחד ! לפעמים
באלי להוריד את המסכה שלי , לא להתאפק לבכות , לצרוח , להתנהג כמו שאני רוצה ולהגיד מה שאני רוצה .
- -
הורים , איך שאני חצי לא אוהבת אותם . כשאורחים באים , אני לא קיימת , כאילו מעולם לא נבראתי ולא הייתי בעולם .
לא "רוצה עוד אוכל?" לא "רוצה ללכת לחדר" לא "את מרגישה בסדר?" . אני לא קיימת . לפעמים לא אכפת להם
מימני , אני מתאמצת מנסה לקבל לפחות מעל 90 בממבחן . ועד שקיבלתי 97 . אמא אומרת " יפה , יכולת יותר"
ובכיתי כמו לא יודעת מה .
- -
ישלי מסכה ענקית , שוב . תסתכלו מסביבכם . כל אחד לידכם (אפילו את מי שאתם מכירים הכי טוב) יכול ללבוש
מסכנה . כמוני . אני בטוחה שחברה שלי חושבת שהיא מכירה אותי הכי טוב ( אבל היא לא , חע , ישלי מסכה[?] ) .
חברה שלי חושבת שהכל טוב בחייים שלי , פשוט מושלם , שאני מחייכת הרבה ושמחה כלכך . אבל זה לא נכון .
( היא גם איפושהוא פה בישראבלוג , היא לא יודעת שזו אני , אני מקווה שהיא תקרא את זה ואולי תבין משהו ) .
הלוווואאאי .
- -
אני אשכרה כותבת את זה ובוכה .
- -
לפעמים כשאני בוכה מדברים קטנים (כרגיל) . אני אומרת לעצמי "_____ י'פחדנית , י'מפגרת אחת מה את בוכה ?
אני שונאת אותך (כן זאת אני) . מה עובר עלייך מה את בוכה ?! את רעה , את גרועה , את " מכוערת " .
המצב שלי כלכך גרועה שאפילו אני יורדת על עצמי .
- -
אין לנו כסף , ואני מודה על זה בפעם הראשונה . אין לנו כסף לקנות לכולנו גאלקסי \ אייפון . (רק לי יש) , אין לנו
כסף לשים מזגן , לקנות מחשב , להתקין משהו חדש מתי שבאלנו . אין להם כסף אפילו לתת לי בחג כולשהוא ,
חוץ מסבתא כמובן . אין אין אין .
- -
לפעמים אמא שלי כלכך כועסת עליי וכלכך צועקת שלפעמים אני פוחדת ללכת לישון בלילה . אם אבא שלי לא
היה , לא הייתי שורדת אתזה . לפעמים אני רואה ליידי סרגל או מספריים או משהו חד , ואני חושבת " למה
אני צריכה לסבול את זה ? למה אמא שלי צריכה לסבול אותי ? למה אבא שלי צריך לסבול את זה במחשבה
שאנחנו רבות ? למה "חברות" שלי סובלות אותי בכלל " . אני פשוט אסיים את זה וכולם יהיו מאושרים , הלוואי .
- -
כל קטע שאני כותבת עכשיו אני מתחילה לכ=בכות ואז מרגיעה (איכשו) את עצמי . ובקטע הבא אני שוב
מתחילה לבכות .

- -


אני פשוט לא יכולה לסבול את זה יותר .