סבא שלי נפטר עוד לפני שנולדתי,שאבא שלי עוד היה קטן.
סבא שלי הוא ניצול שואה שלא הספיק לספר את סיפורו בגלל שנפטר כל כך מוקדם.
לסבתא שלי יש בן זוג שהיא חיה איתו כבר הרבה שנים,הוא הסבא שאני מכירה.
גם הוא ניצול שואה,עם מספר על היד.ודווקא הוא יותר פתוח על כל נושא השואה,
לא שיש לי אומץ לשאול..
אבל לפני חודש הבנתי שאם לא אשאל עכשיו,לא בטוח שיהיה לי מתי..
לפני חודש הוא עבר אירוע מוחי שהוביל אותו לבית חולים ואח"כ לשיקום.
את הבן אדם החזק שעבר את השואה,שגידל 2 ילדים לבד לאחר שאשתו נפטרה כשבוע לאחר שגילו לה מחלה,שעבד במוסך לאורך כל חייו,שלחם במלחמות ישראל,שתמיד יושב מחייך ורואים את טוב הלב בעיניו.
דווקא הוא..מאז הוא נכנס לשיקום וסבתא שלי נותנת את כל כולה כדי לטפל בו,כל יום קמה מוקדם והולכת לבית חולים,בצהריים היא הולכת הביתה ובערב שוב חוזרת לבית חולים,לא משאירה אותו לבד.
היום היא ביקשה שאבוא איתה להחזיר אותו לבית החולים לאחר שבילה סופש בבית,"יצא שבת מהבסיס" כמו שצחקנו אני והוא,עכשיו הוא חוזר לבסיס והוא כבר שם את המדים.
סבתא עצרה לנו בכניסה לשיקום ואני והוא יצאנו מהאוטו עם ההליכון שהוא בקושי מסכים ללכת איתו, היא הלכה לחנות את האוטו ובלי ששמתי לב הוא כבר החל לרוץ עם ההליכון לכניסה לבניין השיקום,רץ לעבר ההשתקמות שלו והחזרה לאדם החזק שהוא רגיל להיות. קשה לו להיות תלוי,קשה לו לאבד מהחוזק שלו.
"אתה ממש כבר רץ" אמרתי לו והוא חייך אלי. עלינו למעלה לשיקום שסבתא הגיע ושהיינו במסדרון היא אמרה לי"יש פה הרבה אנשים חולים,זה לא כל כך נעים לראות אבל הוא חזק,הוא חזק מאוד הסבא שלך"
"כן,הוא הכי טוב"אמרתי בקול,"סבא שלי" לחשתי בלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dreamer0000