It's weird to not be weird

אני רוצה את החברה הכי טובה שלי בחזרה.

אני רוצה את השיחות המצחיקות שהיו לנו. ואת העצובות שהיו לנו.

אני רוצה שוב לקום בבוקר עם הודעה של בוקר טוב וללכת לישון עם הודעה של לילה טוב.

אני רוצה שוב שיהיה לי על מי לסמוך ולמי לספר הכל.

אני רוצה שוב שתגרום לי לבכות, ולא אכפת לי אם זה מהתרגשות או שמחה, או אפילו עצב.

אני רוצה שוב לקבל ממנה את כל ההודעות הכי מפגרות ששלחו לי.

אני רוצה שוב לדאוג לה ולתמוך בה בכל מה שהיא עושה.

אני רוצה שוב את הילדה שגרמה לי לצחוק, לבכות, להתרגש, לדאוג, לפחד, להתעצבן, לכעוס.

אני רוצה שוב את הילדה שאני הכי אוהבת.

אני רוצה את החברה הכי טובה שלי בחזרה.

הכי שובר אותי לחשוב ביום השואה, שילדה בגילי ואפילו כאלה קטנות ממני נשארו לבד בעולם, לגמרי לבד.

המחשבה הזאת שוברת אותי. ואני לא חושבת שהייתי עומדת בזה בעצמי.