כמה אנשים מתוך אוטובוס מלא יממשו את "מפני שיבה תקום" וייתנו לזקנה שהרגע עלתה לשבת במקומם?
כמה אנשים יישמעו בלי כוונה שמישהו אבוד ולא יודע היכן הוא נמצא, ייגשו אליו ויענו לו על השאלה?
כמה אנשים מתוך רחוב הומה ייזרקו איזה שקל או שניים לבחור שמתופף על דליים?
אם אין שקל או שניים, חיוך לעברו המעיד על הנאה עומד בדיוק על אותו משקל של שקל או שניים ואף יותר.
כמה אנשים יילכו במקביל לזקן הסוחב פי שלוש שקיות ממספר הידיים שלו ויציעו עזרה? לפחות עד שדרכיהם ייתפצלו.
כמה אנשים יכניסו את העטיפה של המסטיק לכיס עד שיגיעו לפח הקרוב ולא ישליכו אותה על הרצפה למרות שהיא כבר מפוצצת בעשרות עטיפות כאלה או אחרות?
ההסתברות עצובה.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא שופטת. וכן, גם אני לא עומדת בכל המשפטים הנ"ל אבל ראבק,
ההסתברות צריכה להיות בכל אדם, לא בכל קבוצה של אנשים.
הרשו לי לנסות להסביר את עצמי בצורה ברורה יותר,
הסתברות קבוצתית זה כמה מתוך מספר מסוים של אנשים יעשו כך וכך. לעומת זאת, אני חושבת שההסתברות צריכה להיות אינדיבידואלית לכל אדם.
זאת אומרת, כמה פעמים מתוך מספר מסוים של מקרים בהם נתקלת היום, תממש את המשפטים הנ"ל?
אני לא איזה רבנית שבאה לעשות תיקון בעולם, כן? לא יכול להיות פחות אכפת לי אם איזה זקן יעמוד בנסיעה שלו הביתה באיזה חור רחוק אלפי קילומטרים ממני. אבל, ויש אבל,
שום דבר לא יכול להחליף את ההרגשה העילאית הזו, שכל האוטובוס (או לפחות חלק נכבד ממנו) בוהה בך באהדה לאחר שאתה קם ונותן למבוגר ממך לשבת. אתה מרגיש כמו איזה סופרסטרייקר.
אז תעשה טובה לעצמך, תתפור לעצמך גלימה ממעשים טובים, ותהיה סופרסטרייקר.
But I don't think that life on earth is set up quite the same, no
It's every man out for himself until we make things change
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Symptom