ברגע שהצלחתי להתרגש פחות מאנשים שמתנהגים בצורה שמעצבנת אותי המצב בעבודה התחיל להשתפר. זה עדיין משעמם, האחמש/מנהל שהכי אהבתי הפך להיות זה שממנו אני תופסת הכי הרבה מרחק, החלטתי שאין אף אחד שאני באמת מרגישה שהוא חבר טוב שלי ברמה שתגרום לי לשמור על קשר כשיפרדו דרכנו, אבל זה נחמד בנתיים.
מעבר לזה נרשמתי לחדר כושר, הורדתי קצת במינון המשמרות שאני עושה בשבוע ל-5 כי פאק איט, אני רוצה לחיות. יש לי תקופות שנורא בא לי לטוס, אולי אפילו לעבור ללמוד באירופה אבל זה פחות רלוונטי כרגע, בנתיים אחכה שיגמרו החגים ואחפש קורס צרפתית כי חלאס, הגיע הזמן.
ניתקתי קשר עם שני אנשים שהיו חברי ילדות ממש טובים שלי, אחת חברה מגיל חמש והשני מגיל 12. בהתחלה זה העציב אותי נורא עד שהבנתי שהרבה יותר טוב לי בלעדיהם וכנראה שזה הדדי. קלטתי שאני לבד כבר קרוב לשנה וזה מבאס אותי מצד אחד כי זה כיף כשיש ביחד, מצד שני אני באמת לא מכירה אף אחד שאני רוצה (או שרוצה אותי ויש לי עניין בו) ואין לי כוח לחפש כי אני לא מתחברת לטינדר למיניהם, אז אני מנסה להשקיע בעצמי כרגע-ברמה הכי בסיסית של לאכול טוב יותר (להפסיק לחיות על שוקולד וטוסטים) לנסות לתפקד בצורה טובה בעבודה גם בלי לקחת ריטלין, לעשות כושר ואפילו עשיתי לק ג'ל כי כמה אפשר לסבול ציפורניים שבירות שדורשות תחזוקה יום-יומית?
מוזר לי שאני כבר בקושי כותבת פה, אבל נחמד לחזור לפעמים.
זה משתפר, ימשיך להשתפר. עד שיהיה מדהים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.May.
