הבלוג היה קצת על פרטי כי המון דברים עברו והרגשתי צורך לעשות ניקוי ראש קל. אפילו הכנסתי את כל הבלוג לארכיון, בפועל המחשבות שלי רק הסתבכו יותר, ברכותיי לעצמי.

____________

אז חודש וקצת אחרי פרידה ושברון לב התחלתי עבודה חדשה, שוב בבית מלון, שוב בתחושה אוקוורד למדי. ממש כמו תחילת העבודה שלי במלון הקודם, שוב התקופה שכולם טסים. אפילו נכנסתי שוב למינוס בבנק כאילו חזרתי בזמן לשנה שעברה.

ההבדל המשמעותי ביותר הוא שעכשיו אני לא בשנת אבל, שאני לא חייבת להיות נחמדה להחריד לאורחים (אפילו שגם בתור קב"טית אני נחמדה וחייכנית ורואים עלי לגמרי שאני חדשה) והכי חשוב-אני לא צריכה ללבוש גרביונים.

מרגיש לי שאין לי באמת סיבה לקום בבוקר שוב אז אני בלחץ אטומי מהמבחן הזה שיש לי ב29 לחודש אפילו שלרוב האנשים המבחן הזה קליל והם אפילו לא לומדים אליו, אבל אני כלכך גרועה במתמטיקה שאני מתחילה לפקפק ביכולות השכליות שלי ואלוהים ישמור אני מרגישה בתיכון רק עם יותר אחריות עכשיו וזאת תחושה כלכך לא כיפית אז אני אוכלת את היגון שלי. אני לא בטוחה שלגיטימי לקרוא לזה יגון כמו שאני מחבבת את הדרמטיות שבמילה "יגון". 

בכל מקרה, אני עצובה מלא והביטחון העצמי שלי איז לואו לואו לואו אז לפעמים אני מכריחה אנשים בסביבה שלי להיות שמחים, לפעמים אני מבינה שכשהחברה הכי טובה שלי בעבודה הסיכוי שמישהו שהוא לא אמא שלי ישלח הודעה או יתעניין בשלומי שואף ל-0 (תנו לפולניות לחיות) אז אני שותה קצת יין לפני השינה וזה עושה לי נעים בראש ולכמה רגעים מזכיר לי איך זה מרגיש להיות שמחה, אני צריכה להעריך יותר רגעים של שמחה. 

___________

יש לי חלומות כלכך מוזרים לאחרונה. אחרי שבכיתי בהיסטריה בחמש בבוקר בדרך לעבודה ב-11 לחודש כי שכחו להכניס לי את כל הימי מחלה למשכורת ונכנסתי למינוס בפעם הראשונה מאז השירות הסדיר שלי בצה"ל-זה החמיר (החלומות) ובלילה האחרון חלמתי שסבתא שלי מוציאה מהמחסן את כל הדברים שהיא קנתה לי/לבני דודים שלי בשנים האחרונות ומכריחה אותי להחזיר לה כסף על הכל, גם על דברים שהיא קנתה לבת דוד שלי ובחיים לא השתמשתי בהם, ואני בוכה כי אני במינוס ומסבירה לה שהיא בחיים לא הסכימה לי לעלות על המשחק הזה כי נולדתי שמנה מדי בעיניה ושאני במינוס אז אני ממש מבקשת שתתן לי לפחות לחלק את זה לתשלומים. אני לא זוכרת איך החלום נגמר

מי. חולם. דברים. כאלה. מי

קיצר הכל יהיה בסדר. באמת, אני בטוחה במלא אחוז שבקיץ הבא אני כבר אהיה רזה יותר ושזופה ושמחה יותר, אולי תהיה לי עוד איזה מערכת יחסים כושלת שבהתחלה תרגיש לי כאילו זכיתי בלוטו של בני האדם ותיגמר בעצב, אולי אחרי זה אני שוב אתפטר, שוב אהיה החדשה, שוב אכנס למינוס. אולי בכלל תהיה לי מערכת יחסים מוצלחת ואני אתחיל ללמוד ואשאר רזה לשם שינוי. אולי בכלל לא תהיה לי מערכת יחסים אבל יהיה לי טוב בעבודה ויהיו לי מספיק חברים וסיבה לקום בבוקר. אולי. 

שבוע מקסים 

מוזר לי ש2018 וישרא עדיין באוויר-משמח מצד אחד, מצד שני כבר התכוננתי נפשית להודעת "פייג' נוט פאונד" ופתאום הכל חזר להיות רגיל.

בסוף הגעתי למפגש פרידה-ביחד עם פפילון, פלינט, קורדיליה ואפמינונדס (משום מה כולם בחרו שמות ארוכים ומסובכים, מה קורה אמיגוס). זה נעשה בכזאת ספונטניות בסוף שבקושי הספקתי להתארגן ופשוט קפצתי מהמיטה שמתי ג'ינס ואייליינר ועפתי לאוטובוס. הייתי אמורה לישון בתל אביב כי יום אחרי זה היו לי מילואים-אבל באוטובוס קלטתי ששכחתי את החוגר מילואים שלי בבית (כל הכבוד לי, מלאת אחריות).

זה עוד מילא-אבל ברגע שבאתי לצאת מהאוטו לכיוון הבר קלטתי שבנוסף לחוגר מילואים שכחתי גם את האשראי שלי, אז פפי הפכה לשוגר מאמא שלי ואחר כך גם נתנה לי דמי כיס למונית למקרה שלא יהיו לי קווי לילה הביתה. 

זה היה המפגש הכי מוזר שהייתי בו בחיים שלי. הרגשתי צורך עז באלכוהול שהתגבר אפילו יותר כשהולי סניה ישב לידי ובדיוק באותו רגע מישהו הקריא פוסט דוחה, אבל פגשתי אנשים חמודים לאללה ואני שמחה שהלכתי בסוף :)

יום אחרי זה עשיתי מילואים, דאגתי ובדקתי אלף פעם שכל הכרטיסים והדברים החשובים נמצאים אצלי, ואז הלכתי לקנות לי ארוחת צהריים ובדרך חזרה לבניין שלי איבדתי את האשראי שוב. מי אמר כישרון ולא קיבל??? 

בכל מקרה החלטתי להיות אמיצה ולהתקשר לאחד המלונות שמתחרים בזה שאני עובדת בו (מלונות יוקרה משלמים הכי טוב, מה אני אעשה), קבעתי ראיון ליום שני ועוד משמרת התלמדות בבר אחר שאני יושבת בו לא מעט והמנהל שלו פנה אלי ואמר שהוא רוצה שאני אעבוד אצלו.

היום התקשרו אלי מהמלון ואמרו שהתקבלתי, החברה שבאה איתי גם מחכה לטלפון מהם ואם גם היא תתקבל יהיה לי כיף כי ככה אני לא אתחיל לעבוד לבד. אמנם זאת עבודה עם נשק, אבל משכורת סבבה. על הבר ויתרתי אחרי ההתלמדות כשהבנתי שהם עובדים על טיפים ולא משלמים נסיעות, עם כמה שהם מקסימים והאווירה מהממת אני מחפשת משהו רציני יותר. 

וזהו, 2018 שלי התחילה בכמה צ'ייסרים, הרגשה שעשיתי טוב לחברה, התעוררות קטנה של להקיא את נשמתי באמצע הלילה ולא מעט פרודוקטיביות. הולכות להיות לא מעט התחלות חדשות וזה קצת מלחיץ וקצת מרגש אותי, אבל הכל יהיה בסדר.

הנה תמונה שלי מארוחת בוקר בופה מהממת ונהדרת במקום ששכחתי את שמו, היה כה טעים והעיניים שלי היו כה נפוחות

וזהו, שתהיה שנה אזרחית מוצלחת