הייתה לי כלבה 11 שנה, בעצם מאז שאני זוכרת את עצמי היא תמיד הייתה שם, קראו לה קסם (אני בחרתי את השם שהייתי קטנה).

היום זה 7 חודשים שהיא כבר לא נמצאת, קסם תמיד נתנה לי הרגשה שאני לא לבד היא תמיד הייתה פה ושמרה עליי, היא אהבה אותי ולא היה משנה לה איך שאני נראית. יש לי הרגשה שאכזבתי אותה ולא תמיד נתתי לה את מספיק יחס כמו שהיא הייתה אמורה לקבל, אני מתגעגעת אלייה וכל כך שקט ועצוב בלעדייה. אני אספר לכם מה בעצם קרה לה. אני לא בדיוק זוכרת את זה חלקים ממה שאני זוכרת.

שנה שעברה היא פתאום התחילה לדמם דימום לא רגיל ומוזר וממש חזק. היא הייתה ממש חולה ומסכנה. לקחנו אותה לוטרינרית היא לא הבינה מה יש לה ולמה היא כל כך מדממת אז היא שלחה אותנו לוטרינר אחר. אצל הוטרינר היה הרבה חתולים קטנים וגדולים ומכל הסוגים שהסתובבו חופשי, קסם פשוט שנאה חתולים בכל ליבה אז החזקתי אותה חזק שלא תשתגע הוטרינר אמר שכנראה יש לה גידול או שיש לה אני לא זוכרת הוא עשה לה ניתוח ופתח לה את הבטן כדי לנסות ולראות מה הולך שם, היה לה כנראה גידול או שזה היה הרחם אי אפשר היה לזהות כי זה היה נראה נורא לפי מה שהוא אמר הוא לא יכל לעשות כלום ואמר שיכול להיות שזה פשוט יעבור. זה היה נראה שזה עבר קסם הייתה בסדר ושמחה שוב רק לא ידעתי שזה החודשים האחרונים שלה כל זה קרה בתחילת השנה בערך בין ספטמבר פברוראר אני לא בדיוק זוכרת ואז בערך ב2 ליוני היא דיממה שוב בבוקר וזה הפסיק. ב3 ביוני בערב אני ואחותי ניקינו את הגינה, קסם הייתה שם הרבה, זו הייתה הפינה שלה, שטפנו וסידרנו שם בשבילה ושיהיה יותר נקי אחר כך גם אני רחצתי את קסם, בגלל שהיא דיממה מדי פעם בימיומיים האלה, היא הייתה מלוכלכת אז רחצתי אותה והכל היה נראה בסדר גמור. כל הלילה היא שכבה והייתה שקטה מאוד, גם בבוקר ה4 ביוני. באותו בוקר מיהרתי לבית ספר אפילו לא התייחסתי אליה ולא אמרתי לה שלום, אפילו לא הסתכלתי עלייה. יש לנו שכנים בבניין ממול שהם ממש נחמדים, הם התקשרו לאמא שלי ואמרו לה שקסם מקיאה דם, אמא הגיעה הביתה ממש מהר והוטרינר הגיע גם אלינו הביתה (אני הייתי בבית ספר ולא ידעתי אפילו) המצב היה כנראה ממש נוראי היא דיממה מכול מקום, הקיאה דם ואמא הבינה שזה הסוף, אני לא יודעת בדיוק מה קרה שם אבל היו חייבים להרדים אותה. שהגעתי הביתה היה נראה שמשהו לא תקין העיניים של אמא היו נפוחות ואדומות, היה שקט מוזר ואוירה מוזרה אחות שלי הייתה בגינה ניקתה וסידרה שם אני נכנסתי לחדר ושמתי את התיק בחדר ואז אמא באה אליי ואמרה שקסם כבר לא פה, אמרתי לה מה זאת אומרת?? כמעט צחקתי חשבתי שהיא עובדת עליי, צוחקת עליי, ואז היא התחילה לבכות וניסתה להגיד היא איננה וחיבקתי אותה ופשוט בכיתי בלי סוף, אמרתי לה שאפילו לא נפרדתי ממנה, לא הסתכלתי עלייה אפילו וכל הזמן בכיתי וחשבתי עלייה בשבועות שאחרי. כל דבר הכי קטן הזכיר לה אותה, השקט , כל רע, כל כלב שראיתי ברחוב, להסתכל בגינה (אני חושבת שאיזה חודש שלם לא יצאתי ואפילו לא הסתכלתי לכיוון של הגינה) עד היום שעברו כבר 7 חודשים אני עדיין כל הזמן נזכרת, קצת פחות ועדיין יש לי התקפות של בכי ואני פשוט לא יכולה לעצור את הבכי. זה כמו הרגשה של חנק, הכי נוראי זה ההרגשה שאפילו לא נפרדתי ממנה.