אני מפחדת להתחיל מחדש, מפחדת פחד מוות..
מי תוכל לאהוב משוגעת כמוני?
וזה לא שאני רצה עכשיו לחפש, אני לא מחפשת, אם זה צריך לקרות זה יקרה,
אני כועסת עליה שהיא כן מנסה למצוא מישהי אחרת, אבל הכעס הזה נובע רק מתחושת הפספוס, יכולנו להצליח אבל זה פשוט לא קרה..
אמרתי לך אתמול שלפני כמה ימים הסתכלתי על כל התמונות שלנו מתחילת הקשר וראיתי פרצופים מאושרים ומחוייכים, כל כך הרבה שמחה, ועם הזמן והתמונות ראיתי אותנו נובלות, נובלות לתוך עצמנו, חיוך מזויף.
איזה קשה זה להתמודד עם זה, עם כל האושר הזה שהיה ועכשיו איננו.
בכיתי אתמול כל כך הרבה, דיברנו על כל מיני דברים כי החלטת שזה נכון לפתוח שיחה כזו או אחרת..
והשיחה נגמרה בהודעה "הגעתי לדייט.." , עדכנת אותי שאת יוצאת לאיזה דייט עוד קודם אבל לא ידעתי איך לאכול את זה..
פשוט כתבתי לך "בהצלחה.. תהני", וזה הכעיס אותי באותם רגעים שכתבת לי את זה בכלל, זה שרף לי.
חשבתי עלייך לפני שנרדמתי, חלמתי עלייך כל מיני חלומות מוזרים בלילה וכשהתעוררתי ב4 לפנות בוקר שוב צצת למחשבות, עד ששוב נרדמתי ועוד פעם חלמתי עלייך.
אני לא יודעת מה יהיה הסוף שלנו, אני לא יודעת אם אי פעם נוכל לגשר על הפערים, כרגע זה לא נראה ככה.
כל אחת מאיתנו חוזרת לשוק הרווקות בתקווה למצוא מישהי טובה יותר.
אמרת שתבואי לקחת את הדברים שלך שנשארו כאן ושתחזירי לי את הדברים שלי שנשארו אצלך.
זה באמת הסוף.
כינוי:
Mrs. Loveable
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
