Born To Die

אני קצת לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני מרגישה שאני כלכך כועסת ועצובה ומתוסכלת. 

ומעצבן אותי שזה הגיע לי עכשיו.

הלוואי והיו לך מילים טובות להגיד לי או עליי.. 

דיי נמאס לי ואני מרגישה כל כך רע.

אני שונאת את משחקי האגו ואת התמונות של "תראו למי יותר טוב בחיים", נמאס לי להישבר כמו שאני נשברת עכשיו ובוכה ומשתעלת עד שנחנקת. 

אני לא רוצה לחזור אלייך, לא. היה לנו רע.
פשוט מה שמתסכל אותי שעכשיו אני לבד בתוך זה שאני הייתי שם בשבילך כשהיית צריכה ואת לא היית כאן בכלל.

מכעיס אותי שאין לי לאין לברוח שעכשיו אני כאן, שאני לא יכולה לקום וללכת.. 

ועוד יותר מעצבן אותי שככה הקשר הזה נגמר.

אני כל כך כועסת עלייך, כי גם אני יכולתי להרים ידיים ולא עשיתי את זה, הייתי יוצאת כל הזמן רק בשביל לראות אותך, גם כשזה לא התאים בזמנים של הצבא עדיין הייתי עושה את זה, מתוך אהבה מתוך רצון שיהיה לך טוב! 

איפה את היית כשאני הייתי צריכה אותך? לא איתי זה בטוח! ואפשר לתרץ את זה באלף תירוצים שלך.. זה בסדר. 

הלוואי והייתי יודעת להסביר לעצמי את כל הקשר הזה ומה גרם לנו לדעוך.. אבל אין צורך. 

אני זוכרת איך נבהלת באותו יום שאמרתי לך שבא לי למות ואז הלכתי לכמה דקות בלי הטלפון וכל כך נלחצת שקיבלתי כל כך הרבה הודעות ושיחות ועוד שנייה הנעת את האוטו ובאת. שנייה לפני שזה קרה עניתי לך, פשוט התחלת לבכות, כל כך הרבה ואמרת לי שלא עושיםן דברים כאלה והצטערתי ממש.

ועכשיו גם אם אני ארצה למות לאף אחד לא יהיה איכפת, כי לאף אחד לא איכפת. 

אין לי כוח אלייך. 

די.