הלוואי והיית יכולה לחבק אותי באהבה כמו פעם.. לקחת ממני את כל הכאב הזה.
הלוואי והייתי יכולה לספר את כל הדברים שאני עוברת, את כל הדברים הטובים והרעים.
והלוואי והיית יכולה להיות כאן, פשוט כאן.. איתי ובשבילי.
תמיד קיוותי למצוא את האישה של חיי, לא היה איכפת לי באיזה גיל, מהרגע שיצאתי מהארון רציתי למצוא מישהי שתהיה מושלמת, שתאהב אותי, שתהיה איתי, שתרצה להיות האמא של הילדים שלי.
ואז הגעת.. ואני לא יודעת מה הסתבך לנו בדרך.
ואני מפחדת להגיד בקול שזה קצת הבהיל אותי לאור כל הדברים הרפואיים שאת עברת, ועכשיו אני גם נכנסתי קצת למעגל התרופות לכל החיים.
וגם הבהיל אותי שבגיל כזה את רואה אותנו לנצח למרות שאני זו שרצתה למצוא את האישה שלי לכל החיים.
מתסכל אותי שלא ראינו את הדברים, שאני לא ראיתי אותך ואת לא ראית אותי, שאני לא מצליחה להזכר בסיטואציות טובות מפעם.. אני זוכרת הרבה רע מהסוף שלנו ואני זוכרת גם טוב אבל הוא מטושטש וזה עצוב לי כל כך.
מה הרס אותנו? מה קיפל אותי כל כך? למה קמתי ועזבתי?
אלו שאלות שאני שואלת את עצמי כל יום, כל יום, בנסיון להבין מה אפשר לעשות, אם בכלל..
אני מפחדת.