Born To Die

את מתחילה שיחה כאילו הכל כזה קול.. בכלל שכחתי שרציתי לדבר איתך, להגיד לך את כל מה שאני מרגישה. 
וזה לא בקטע של להגיד לך בואי נחזור, באמת להתנצל על דברים שהיו.. אבל כנראה שגם את זה את לא רוצה לשמוע כי את כל כך בטוחה בעצמך עכשיו (כתבתי את זה כשהשיחה עוד הייתה בהתפתחות)
אני נשארת בקשר עם בנות שיצאתי איתן כי אני יודעת שיש דברים שהם יותר חשובים מהאגו, באמת.. אבל את כנראה אכלת סיבוב רציני מאז שנפרדנו וזה בסדר.. אבל שלא תחפשי אותי ותגידי לי סליחה.. אחרי שכבר לא יהיה לי כוחות לשמוע. 
אני מרגישה מטומטמת כשאני נותנת לך לגיטימציה לדבר איתי בכלל, כאילו למה בכלל אני רוצה להגיד לך מה יושב לי על הלב? 
(היא באדום ואני בשחור)
"היי" 
"היי"

"מה קורה" 
"בסדר מה איתך?"
"בסדר רק רציתי להגיד שלא שכחתי פשוט היה שבוע ממש פסיכי" (לא שכחה שביקשתי שניפגש לדבר על כל מה שאני רוצה לדבר)
"זה בסדר"
"מה קורה איתך?"

"בסדר, רגיל איך את?"
"טוחנת עבודה, מתה כבר לסופש"
"הנה הוא הגיע"
"לא עוד לא" 
"עוד כמה שעות"
"מה מספרת"

"מממ שום דבר מיוחד, את?"
"פורים אני מתחרגשת חחח, יומולדת שלך מתקרב"
"מממ כן"
"את מעדיפה שלא נדבר?"
"זה לא שאני מעדיפה שלא נדבר.. אני פשוט מרגישה שהמצב מוזר ועד שלא נדבר כנראה פנים מול פנים אם בכלל, זה לא יפתר כנראה"
"אוקיי" 
"את לא חושבת?"
"לא יודעת"
"אני מרגישה שאני צריכה להסתיר דברים בשביל שהכוח ישאר אצלי.. ולא בקטע של להסתיר ממך.. פשוט דברים שהם שלי שתאכלס לא אמורים להיות חלק מהחיים שלך"
"שמעי תעשי מה שאת רוצה ומה שאת מרגישה איתו בנוח.. אני פשוט לא כל כך מבינה אותך ומה בכלל יש לדבר עליו.. אבל בסדר"

"מה? 
עזבי לא משנה 
לא צריך לדבר על כלום. 
לא הבנתי מה הקטע של להתחיל שיחה ולהתפוצץ עליי.. אם את לא חושבת שיש על מה לדבר את יכולה להגיד שאת לא מסכימה וזהו.. אמרתי לך זה לא איזה משהו כזה קריטי וחשוב, רציתי לדבר בשביל להגיד את כל הדברים שיושבים לי על הלב.. אם את לא מעוניינת לשמוע זה משהו אחר ואת יכולה להגיד. 
רק אזכיר לך שבסמינר רצית שנדבר.. כנראה שדברים דינאמיים יותר ממה שאני חושבת" 
"היי.. זה לא מה שהתכוונתי.. אמרתי שאני מבולבלת כי אני לא יודעת על מה את רוצה לדבר איתי, אז אני לא יודעת מה מונע ממך לדבר איתי רגיל"  
"אני לא יודעת איך אפשר לדבר רגיל.. את מסוגלת לדבר רגיל? כאילו הכל טוב?" 
"אני חושבת שכן"
"אוקיי"  

השיחה הזו נורא עצבנה וטלטלה אותי.. כי עוד לפני שהיא כתבה שהיא לא התכוונה לדברים כמו שאני הבנתי אותם הרגשתי שאני צריכה לפתוח את כל הפה שלי ואת כל הדברים שיש לי להגיד, מזל שחיכיתי עוד שנייה.. זה דברים שהיא תשמע ממני, לא בוואטס אפ. 

אני חושבת שאחרי שהקשר נגמר היא הבינה כל כך הרבה דברים, שלא נעים לי להגיד אבל היא צריכה להודות לי עליהם, ואני יודעת שזה נשמע מטופש, אבל בלי הקשר איתי היא הייתה היום במקום אחר לגמרי, אולי כן מגשימה את החלומות שלה בדיוק כמו עכשיו, אבל לא חיה כמו שהיא חיה. 
אני לא יודעת אם אני עפה על עצמי יותר מידי אבל מרגיש לי באמת שאני שומרת את כל הקלפים לעצמי בכוונה בשביל לא לתת לה איזה מקום לראות את החולשה שלי.. תמיד הרגשתי כל כך קטנה לידה כי תמיד עשתה את כל הדברים שאני רציתי לעשות אבל בה חי איזה אור שתמיד דולק.. ולי ולוקח הרבה יותר זמן להדליק את המנועים. 
אז אני הייתי צריכה את הפרידה ממך בשביל להתחיל מחדש, לעשות בשביל עצמי, אז תודה לך.

ונמאס לי לבכות כבר.. עוד שנייה יש לי יום הולדת וזה מכעיס אותי שאני תמיד מרגישה בודדה וכשאת קופצת לי פתאום את לא עוזרת לי להרגיש טוב יותר.