Born To Die

בכמה ימים האחרונים אני מרגישה צורך להתכרבל עם מישהי, וזה לא קרה הרבה זמן. 

אני כבר חודשיים וחצי לא בזוגיות וגם ככה סוף הקשר שלנו הרגיש כאילו כל אחת הייתה בנפרד ורק רבנו סוג של.. ז"א שהרבה זמן לא הרגשתי שאני רוצה שמישהי תהיה לידי, ועכשיו זה מתחיל לחלחל בי, אני רוצה חיבוק אמיתי, באמת.. כזה שמבין ומוכן לקבל את כל מה שאני מרגישה. 

וגם הרצון הזה ללכת לישון מחובקת במישהי קצת מערער אותי ומצד שני מחזק אותי, כי כנראה שאני מתחילה לעכל את הדברים יותר מהר ממה שחשבתי, אומנם זה עדיין קצת מציק וקשה וכואב אבל דברים קורים לטובה ויהיה בסדר. 

אני מתחילה לעבוד בקרוב קצת לא בא לי על זה, קצת הרבה מאוד, אבל אני מקווה שזה יעבור בשלום, ואם לא גם להם אפשר להגיד בי חחח.

אני לא טובה בלעבוד, כאילו יש לי מוסר עבודה ואני באמת אוהבת ונהנת אבל תמיד קשה לי להתחיל עבודה חדשה, ובכללי הייתה תקופה מאוד ארוכה שלא עשיתי כלום, ככה שבכללי לצאת מהבית זה קצת קשה לי אלא אם זה לדברים שאני מכירה ולא להתחלות חדשות.. 

אבל תמיד צריך לתת סיכוי לדברים כאלה. 

אני יודעת שיהיה בסדר וגם אם לא אוכל להתפטר והכל יהיה בסדר, פשוט קצת חוששת. 

ממש עוד רגע נגמר היום שלי ומתחיל לו יום חדש, יום של מישהו אחר.. 
יצא שבכמה ימים האחרונים דיברתי עם האקסית, וזה קצת שיחרר אותי, עשה תחושה רגועה יותר, הקלה.. דיברנו על דברים שרציתי להגיד פנים מול פנים כי זה כבר שיחה שהתגלגלה לכיוון.. 
שאלה אתמול אם יש לי זמן להיפגש ואז ממש היה לה חום גבוהה אז ויתרנו אולי עדיף? 
היא רצתה בכוונה לפני היום הולדת בשביל לסדר את כל העניינים שנשארו באוויר וככה לתת תחושה טובה כזו. 
אני מתגעגעת לחום ואהבה, וחיבוק אמיתי, לווא דווקא שלה, פשוט באמת מרגישה שאני צריכה את זה. 
תמיד נורא קשה לי להיות לא בזוגיות ביום ההולדת שלי, זה פשוט מרגיש הכי בודד בעולם וזה חונק אותי, אני קצת לא מצליחה להבין למה כי יש הרבה אנשים שחוגגים יום הולדת והם לא בזוגיות וזה נראה שממש טוב להם והם מאושרים, אני לא יודעת אם זה רק נראה, אבל מרגיש לי שיש הרבה אנשים בעולם שיודעים להנות יותר ממני ואני קצת פחות.. אז השתדלתי לעשות היום דברים שגרמו לי להרגיש טוב וממש יצא ששמחתי בכל היום הזה ובכל זאת דקה לפני שהוא נגמר אני קצת בוכה..

אני לא יודעת אם זה מההתפרקות של כל התקופה הזו וההבנה שהגיע הזמן לפתוח דף חדש כשמתחילה שנה חדשה שלי, אבל מניחה שזה מזה.. 
אני משתדלת להיות אופטימית ולראות את הטוב שבדברים, וכמו שהיא אמרה לי אתמול שהיא לא כועסת ולא שונאת אותי בכלל להיפך היא מעריכה אותי שידעתי לבוא ולהגיד שלא טוב לנו ושאנחנו כבר לא מתאימות ולא מסתדרות וזה הפיל אותי קצת, כי לא רציתי שהיא תגיד את זה מצד אחד אבל זה היה ממש נכון, ומילים נכונות הן כואבות לפעמים. 
והיום בברכה שלה היא כתבה בסוף: 
"המסע שלי כלל בתוכו אותך והעקבות שלך לנצח ישארו במסלולים שעברתי, ומקווה שהמסעות שלנו בחיים עוד יצטלבו אחד בשני שוב, שיהיה לך יום הולדת שמח ___ (כינוי שלי), המסע הזה קטן עלייך" 
וכשקראתי את זה התחלתי לבכות, כי זה נכון גם לגביה.. אי אפשר למחוק את זה, אי אפשר לשנות את זה.. ומי יודע מה צופן העתיד, אם הדרכים שלנו יצטלבו שוב וזה יצטרך לקרות (לא בקטע זוגי פשוט בחיים) אז מה טוב, ואם לא זה גם בסדר להשאיר את זה ככה, כמו שזה, אולי יום אחד נהיה חברות שהן בסדר כזה, סבבה כאלה, מקווה לא ליפול לקלישאות הלסביות של בנות זוג-אקסיות-חברות טובות-יזיזות וכן האלה.. חחח. 

שמחתי לדעת שלאנשים איכפת ממני ושאני חשובה להם, הלוואי והייתי מרגישה את כל זה בכל ימות השנה כי עכשיו בתקופה הזו אני הכי צריכה את זה. 

דרך חדשה של שנה חדשה עומדת בפניי, הלוואי שיפתחו דלתות שאני מחכה להן, וגם אם הן יסגרו אז שיפתח איזה חלון גדול. 
בהצלחה לי. 
ומזל טוב אחרון לשנת 2017 ♥