אני לא מבינה
למה הריק הזה לא מתמלא
עובר כל כך הרבה זמן
ובכל הזמן הזה אני פשוט כנראה מפספסת משהו
השתלט עליי עצב,
השתלטה עליי הבנה
של החיים ושל המצב שלי
ובדיוק שנה מהיום היה היום הנורא,
שבגללו הכל נהיה יותר טוב.
מי חשב שאפשר לתפור חתכים כאלה
מי ידע שיכול לצאת מהם כל כך הרבה דם
היה אקשן,
עכשיו פשוט משעמם לי
פשוט משעמם לי בחיים
ואני לעולם לא אחזור למצב הזה
לא מתוך בחירה
אני ממש עוצרת את עצמי
זה המקום אליו ברחתי בהתחלה וזה המקום הכי טוב שאני מכירה
כל האחרים הם לא מבחינת האפשרי
לא ניסיתי לעשות עם החיים
נתתי להם לקחת אותי
התבודדתי אפילו
עברה עליי שנה איומה
אני לא יודעת אפילו איך אני לא חוזרת לזה
כנראה שאני מספיק חזקה מבפנים
מהם הרגשות שהם מחליטים להציף אותך ככה בלי התרעה מוקדמת
אני צריכה משהו
אני צריכה מישהו
שיהיה שם בשבילי
ושיהיה שם בשביל למלא את הריק שנוצר בתוכי
ואני מרגישה אותו
כל יום.