דברים טובים באים באריזות קטנות כשהשמיים ייפלו עליי כמו גשם של צרות אתה תחייך אליי,תגיד שזה הזמן לחיות. |
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
ינואר 2014
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 1/2014
חשבתי שאולי יהיה יותר טוב.. לחזור לשתות כל סופש שאני יוצאת מהפנימיה זה לא דבר מועיל, את זה אני יודעת..
לחדש קשרים ישנים שנותקו בגלל שהם לא היו יציבים והם היו פוגעניים, גם זה אכן לא מועיל..
אני מתחילה לחשוב שכל דבר שאני עושה אני עושה אותו בלי לחשוב על מה שיהיה ואחר כך אני אוכלת את עצמי במחשבות של "מה לעזאזל עשיתי?!" או במחשבות של "ואיך אני יוצאת מהסיבוך הזה בלי להיפגע ולפגוע".
מרגישה מנוצלת, מרגישה עיוורת, מרגישה בהיי חסר שליטה, מרגישה שאני על סף, שאני משתגעת, שאני שלב אחד לפני לאבד שליטה וביחד איתה גם את עצמי.
מרגישה פחד, פחד להרוס את כל מה שעמלתי ובניתי וכל הכוחות שאספתי.. פוחדת לעזוב את הפנימיה בשנה הבאה ולהיות זרוקה בעולם בחוץ ללא התמיכה של הצוות שתמיד שם בשביל להכניס לי מודעות לראש כאשר אני נופלת.
אני לא מודעת לכלום כבר.
שוכבת עם כל גבר שאני פוגשת בתקווה שבזכות זה הוא יעניק לי את האהבה שאני משתוקקת אליה.
אני רק רוצה גבר שיהיה שם לצידי ושיתמוך, שיכיל, שיבין וישתף אותי בקשיים שלו בתקווה שגם אני יוכל להכיל אותו..
גבר שלא כמו הגברים.
שלא יפחד מעובדה שיש לי כוחות נפשיים גדולים ולא יבהל מעובדה שגם לאישה יש נפש חזקה ולוחמנית.
גבר שלא יגרום לי להרגיש אישה חלשה ומסכנה, גבר שלא ישלוט.
אני מפחדת שאני יאבד בתוך עצמי.
פחד שאקח את הלימודים בתור מקום מפלט וכשאסיים את הלימודים כל הקשיים והחולשות יחזרו.
הפסקתי לשתות, כבר שבועיים.
ניתקתי קשר פוגעני עם נערה שמבוגרת ממני שהובילה אותי גם בעבר וגם עכשיו למקומות הרסניים ופוגעניים.
אמא האירה עיניי. הקשבתי לה. אני מרגישה אמנם בודדה אך בנוסף מרגישה טוב.
אמא צדקה.
עדיף להיות לבד להתמיד ולהמשיך להתרומם מעלה מאשר להיות ביחד ולאבד את כל מה שבניתי בדם, יזע, וכוחות שנסחטו באומץ רב בדקה אחת בלבד.
| |
חשבתי שאולי יהיה יותר טוב.. לחזור לשתות כל סופש שאני יוצאת מהפנימיה זה לא דבר מועיל, את זה אני יודעת..
לחדש קשרים ישנים שנותקו בגלל שהם לא היו יציבים והם היו פוגעניים, גם זה אכן לא מועיל..
אני מתחילה לחשוב שכל דבר שאני עושה אני עושה אותו בלי לחשוב על מה שיהיה ואחר כך אני אוכלת את עצמי במחשבות של "מה לעזאזל עשיתי?!" או במחשבות של "ואיך אני יוצאת מהסיבוך הזה בלי להיפגע ולפגוע".
מרגישה מנוצלת, מרגישה עיוורת, מרגישה בהיי חסר שליטה, מרגישה שאני על סף, שאני משתגעת, שאני שלב אחד לפני לאבד שליטה וביחד איתה גם את עצמי.
מרגישה פחד, פחד להרוס את כל מה שעמלתי ובניתי וכל הכוחות שאספתי.. פוחדת לעזוב את הפנימיה בשנה הבאה ולהיות זרוקה בעולם בחוץ ללא התמיכה של הצוות שתמיד שם בשביל להכניס לי מודעות לראש כאשר אני נופלת.
אני לא מודעת לכלום כבר.
שוכבת עם כל גבר שאני פוגשת בתקווה שבזכות זה הוא יעניק לי את האהבה שאני משתוקקת אליה.
אני רק רוצה גבר שיהיה שם לצידי ושיתמוך, שיכיל, שיבין וישתף אותי בקשיים שלו בתקווה שגם אני יוכל להכיל אותו..
גבר שלא כמו הגברים.
שלא יפחד מעובדה שיש לי כוחות נפשיים גדולים ולא יבהל מעובדה שגם לאישה יש נפש חזקה ולוחמנית.
גבר שלא יגרום לי להרגיש אישה חלשה ומסכנה, גבר שלא ישלוט.
אני מפחדת שאני יאבד בתוך עצמי.
פחד שאקח את הלימודים בתור מקום מפלט וכשאסיים את הלימודים כל הקשיים והחולשות יחזרו.
הפסקתי לשתות, כבר שבועיים.
ניתקתי קשר פוגעני עם נערה שמבוגרת ממני שהובילה אותי גם בעבר וגם עכשיו למקומות הרסניים ופוגעניים.
אמא האירה עיניי. הקשבתי לה. אני מרגישה אמנם בודדה אך בנוסף מרגישה טוב.
אמא צדקה.
עדיף להיות לבד להתמיד ולהמשיך להתרומם מעלה מאשר להיות ביחד ולאבד את כל מה שבניתי בדם, יזע, וכוחות שנסחטו באומץ רב בדקה אחת בלבד.
| |
| |