בואו נודה בזה. אין לי יותר מדי רעיונות לנושא שהפוסט הזה הולך לדבר עליו אבל דבר אחד אני יודע: אני משתנה.
משתנה מבחינה פוליטית, מבחינה תפיסתית, מבחינת גישה אישית לחיים ומבחינת רמת האכפתיות שלי מזה.
האמת, לפעמים אני חושב לעצמי כיצד היו נראים החיים ללא אידיאולגיות וזה קוסם לי.
כשם שהדתיים חיים על פי חוקי הדת והאל שלהם ככה אנחנו האידיאליסטים חיים לפי הרעיונות שאנחנו בוחרים לעצמנו.
לא הזדרזתי להצטרף לגל התמיכה מעורר הרחמים במחאה החברתית המתחדשת מהסיבה הפשוטה שעצרתי לרגע וחשבתי באיזה אידיאולוגיות אני מאמין בדיוק ? מה האנשים האלה רוצים ? מי הם בכלל שיבואו ויפגינו על יוקר המחייה כשאתמול חצי מהם שילמו 300 ש''ח ויותר על הופעה של שלמה ארצי במצדה ?
ככה הישראלים. אוהבים לרכב על הגל. אוהבים לשנוא את הגזרות ואחרי זה לרוץ להצביע ליכוד, להפגין כשהם לא יודעים על מה ולחזור הביתה ולהגיד "לקחתי חלק במחאה החברתית".
טומי לפיד ז''ל התפרץ פעם בתכנית טלוויזיה על אישה עממית למדי שהתלוננה על הבעיות הכלכליות שלה וטען בפניה שבכסף שעלתה לה התסרוקת היא הייתה יכולה לחנך את הילדים שלה.גם אני חושב ככה לפעמים. הרבה פעמים אני סבור שלמרבית הישראלים אין זכות להפגין בכלל. הרי אפשר בכלל להשוות הפגנה שלנו פה על מחירי הדיור כשמיליוני תושבים במצרים חיים בבתי קברות, מושפעים מעליית אגורה במחיר הלחם וסובלים ממשבר הומאניטרי? הרי הכול כאן הוא לשם ההפגנה.
בואו נודה בזה - אנחנו תומכים במחאה כי לוקחים בה חלק אותם גורמים פוליטיים שלא הולכים להיכנס לממשלות בעתיד הקרוב. בואו נודה בזה - אנחנו מסיחים את הדעת בכוונה מהנושאים המדיניים-ביטחוניים כי אנחנו חיים בסרט שהכלכלה והחברה יעמדו מאחורי ההחלטות שלנו בקלפי. בואו נצא מהסרט הזה. ובואו נפסיק לבזבז מאות שקלים על הופעות, תסרוקות ושאר ירקות. אחרי זה מוזמנים לצאת להפגין.
כלכלה כאמור, היא עולם ומלואו. זהו עולם מורכב ומסובך שאף אחד מאיתנו לא מבין בו מספיק. אני בטוח לא.
אנחנו ממהרים להצהיר שאנחנו קפיטליסטים או סוציאליסטים או אלוהים יודע מה. אנחנו לא. רק כי אנחנו לא יודעים.
אף אחד לא הסביר לנו את ההיגיון מאחורי הלאמת מוסדות ציבור ואף אחד לא הסביר לנו למה הפרטה זה רע.
הזעם הזה שיש לי לפעמים כשאני רואה אנשים שמפגינים בלי להבין מושגים בסיסיים הוא אחד הדברים שעוצרים אותי השנה מלצאת בהצהרות ולהגיד "בואו ניקח מהטייקונים! יאיר לפיד נכשלת!" ושאר הסלוגנים שנכתבים מדי יום בידי אנשים שלא יזיק להם שיעור אחד בכלכלה. תחום שאפשר לומר בוודאות שמרבית האוכלוסייה (בדגש על זו שמפגינה) אינה מבינה בו.
ואם נמשיך עם האידיאולגיות, אז אני יכול לומר בוודאות שהחיים של אנשים לא אידיאליסטים הרבה יותר פשוטים.
כמו שרבים מחבריי יודעים (ובעיקר סובלים מהחפירות שלי), התחלתי לא מזמן לצפות בסדרת המופת "מעושרות".
ההארה הגיעה אליי כמו רעם ביום בהיר: אפשר לחיות טוב ולא לדפוק חשבון לאף אחד.
אני מאמין, באמת שכן, שלאנשים יש את הזכות לבזבז את הכסף שלהם. אני מאמין שכל עוד בן אדם הוא ישר ומחזיק בכסף ובנכסים בצורה חוקית הוא יכול לעשות איתם מה שבא לו.
אני לא שופט את הנשים הללו. להיפך, אני מסתכל עליהן בהערצה. בהערצה גמורה על העובדה שהן לא דופקות חשבון לאף אחד (תרתי משמע). בהערצה על הדרך שבה הן מציגות את עצמן בטלוויזיה הלאומית בלי לחשוב על ההשלכות של זה על השלטים בהפגנות המחאה החברתית על כלל צביעותה.
ובקנאה.
לא על הלימוזינות, השמפנייה או הבגדים היקרים. בקנאה על היכולת לחיות ללא אידיאולוגיות.
אין ספק שהאידיאליסט הגדול ביותר היה גם הוא עמוק עמוק עמוק מקנא.
לחשוב כמה היו החיים שלי פשוטים עכשיו אם הייתי אוכל בשר, לובש עור, מבזבז כסף (שאין לי) על דברים שכל תכליתם היא למשוך את העין, נוסע ברכבים פרטיים במקום בתחבורה ציבורית, לוקח את השקית הכי גדולה בסופר ולא מגיע עם סל ירוק של שופרסל, קונה תוצרת התנחלויות ויהלומי דמים (הדוגמה האחרונה היפותטית בלבד יש לציין).
אידיאולוגיה...גם כן המצאה. אז מה זה נותן לי כל זה ? את התואר אידיאליסט. אולי.
הכל משתנה לי. משתנה לי לאט לאט. אני יכול לכתוב עוד מגוון פוסטים על דעתי בנושא "השוויון בנטל" או לגבי הסדרים מדיניים. אבל זה כבר ארוך מדי. וזה בעיקר יעייף את הקורא היחיד בבלוג הזה (שזה אני בעודי מחפש שגיאות דפוס).
הכתיבה כאן באה והולכת. אני לא בוחר את הנושאים לפי עיתויים ואני לא נכנס לעדכן כל פעם שיש לי זמן.
אבל למי שבכל זאת שואל ולמי שבוחר להתעניין, אני אפרסם בקרוב פוסט בנושא טיפה יותר אישי ואפילו אקטואלי.
מוזמנים להתעדכן.
לכל מי שתהה מה הקשר של השיר, אז הסיפור מאחוריו הוא נורא משעשע (את חובבי הסרט "ילדות רעות" ותו לא).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
