בסוף היא בחרה שם בדוי. ד.
אמרתי לה, אי אפשר לספר ולשים את השם האמיתי, מה אם יזהו? לא יותר טוב תבחרי לך שם אחר?
כבר מההתחלה היו כמה שמות שלא באו בחשבון. ר´ היא לא רצתה כי עוד יכולים לחשוב שזו את, היא אמרה, א´ שמורה למישהו אחר, ו-ש´ בכלל הקפיץ אותה. איזו אות תחמנית, בדפוס נראית כזו פתוחה להצעות, חברותית, אומרת יפה שלום ומושיטה ידיים, ובכתב היא ננעלת בתוך עצמה, עוברית, סגורה, חשדנית, שלא לדבר על זה שזה הזכיר לה ש´ אחר, בעצם שניים, אחד שלה אחד שלי, והיא אמרה: תראי מה זה, שניהם ש´, ובכל זאת איך שונים זה מזה. ותחשבי על זה, באותו מזל של אות, ועדיין כל כך שונים, וזה לא סתם 12, זה 22, וגם זה בלי לקחת סופיות. אז גם ש´ לא. ז´ זו לא אות נשית, ו-מ´ הזכירה לה משהו אחר שרצתה לשכוח, שבגללו בעצם התחיל כל הסיפור, על ע´ היא לא היתה מוכנה לדבר, וגם לא על ח´. ג´ לא, ו-נ´ גם לא, וזה עוד נחשב טוב, שהיתה מוכנה לדבר עליהן, כי היתה תקופה, שהיא אפילו לא הסכימה לבטא אותן, וכך דיברה אז למקוטעין, ולא הובנה, והאותיות התקיפו אותה, היא אמרה, ואחר כך הן עשו שהיא לא תזכור אותן.
אבל זה הסתדר מהר, הסיפור הזה, את זה הצליחו לסדר בצ´יק, שבועיים, מקסימום שלושה. בעצם, אם לא לוקחים בחשבון את כל המסביב, אז גג שעתיים, אולי פחות, אולי נצח, והן חזרו אליה כולן, וכבר היו גם פחות אלימות. לא דיברנו על הסופיות בכלל, לא דיברנו על ה-ף, גם לא על ה-ץ, בטח לא על אלו בכתב, תולעים כולן, היא אמרה.
חיבקתי אותה, והיא חייכה, והיינו שוב ילדות של כל האותיות ושל כל העולם, עם הצחוקים המשותפים והדמעות, והאמהות שלנו שאומרות לנו לילה טוב, וחייבות לתחום את הסיפור של לפני השינה ל- 5 דקות בדיוק כולל הנשיקה. ואחר-כך, לישון, לישון. ואת זוכרת איך כעסו כשאיזה אבא או אמא רצו להישאר רק עוד דקה, רק עוד רגע אחד, רק עוד ליטוף לילה-טוב? רק עוד נשיקה לפני השינה? ואחר כך ראינו אותם מציצים מבעד לשמשה, שהכל בסדר, שאנחנו לא בוכות, ועשינו את עצמנו ישנות, והם הלכו,
ואחר כך לבכות לשומרת הלילה, ואחר כך לבכות לעצמנו לבד. ואחר כך לישון, ואחר כך לישון.
והיא בחרה שם בדוי, ד´, ואמרה – מילה אחת בלי שאני אראה קודם אני לא מסכימה. מילה אחת. הסכמתי. אפילו לא מילה. . . .
© כל הזכויות שמורות
נכתב ב-2001 ופורסם לראשונה ב-30/11/2003 פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
