על החיים ועל מה שלידם

קנקן כתב פוסט על סקס במקרר וחיות אחרות

ורשימתו הזכירה לי עוד סיפור סקס במקרר וחיות אחרות

זה קרה בקיבוץ שגרתי בו בשנות ילדותי ונעורי, עד אחרי הצבא.

תמיד היו משאירים במקרר הגדול של המטבח המשותף ארוחת לילה, לכל עובדי משמרת הלילה במקומות

השונים, והיו הרבה כאלה - עובדי הרפת, והלול, אותם שקמו להשקייה מאוחרת או לקטיף מוקדם במיוחד,

שומרי ושומרות הלילה וכו'. כמובן שבאותו מקרר איחסנו במקום שמור ונעול גם מצרכים שיועדו להכנה

ביום שלמחרת לכל חברי הקיבוץ.

 היה לנו מורה לטבע, איש יקר בשם שמעון דרזנין ז"ל.  באותו ערב הוא השאיר במקרר של הקיבוץ

חומר יקר ערך - סְפֶּרְמָה של פַּר, בצנצנת זכוכית.  הוא תיכנן להעביר הרצאה למחרת בבוקר

לרפתנים הקבועים, במעבדה של הקיבוץ, שלא היתה אלא צריף עם הרבה מבחנות,

וחומרים מסודרים בצנצנות בגדלים שונים, בתוך ארון ובמדפים פתוחים, ובחדר סמוך

אולי 3-4 מיקרוסקופים, וכמה מבעירי בּונזן (אם אני זוכרת נכון את שמם), כיורים וברזים, וזהו, בערך.

מקרר לא היה באותו צריף מעבדה, ולכן הוא השאיר את "נושא ההרצאה"

במקרר היחיד של הקיבוץ, בפינה אחת מתוך התא הפתוח לטובת עובדי משמרת הלילה.

למחרת כאשר בא לאסוף את הצנצנת עם התכולה, הוא הופתע לגלות שנעלמה.   למיטב זכרונו,

כך אמר, הוא אכן רשם בחתיכת פלסטר "לא למאכל" ואף זכר שהדביק את הפלסטר על הצנצנת. 

אך לא פעם נהגו חברות הקיבוץ ובפרט המטפלות והאקונומיות לרשום זאת רק בכדי למנוע

מאנשי משמרת הלילה להינות ממטעמים שלא היו מיועדים להם, אלא לטף.  מיני פודינגים, מעדני ג'לי

ומעדנים אחרים.

בכל אופן - עד עצם היום הזה לא נודע מי "נהנה" מתכולת אותה צנצנת, ואכל את תוכנה. 

אולי במחשבה שהיה זה לֶבֶּן או אולי מעדן אחר.