על החיים ועל מה שלידם

הרוב עניין של בחירות בצמתים של חיינו, ובמקרה הזה אני לא נוהגת להצטער על הבחירה, או לחשוב
הרבה מדי על ההשלכות של בחירה באחת מהדרכים האחרות של אותה צומת לעומת זו שבה בחרתי.
הבחירה - לא תמיד קלה. אבל ברגעים האלו קצת לפני שעושים אותה - בדיוק אז נדמה לי שכן צריך לחשוב
את כל ה-'מה אם...-ים'... על ההשלכות של האפשרויות השונות והאחרות, של הנתיבים השונים.
לנסות לדמיין, או ממש לנסות לראות אותנו 'שם'.

אני לא בטוחה שמחשבות כאלו בדיעבד וכעבור זמן היו תורמות לי במשהו, סביר יותר שהיו מייסרות מאוד,
או לחילופין משמחות מאד. ב"משך חיים אחד" לא הוענק לי די זמן כדי לבחון באמת ולחוות את כל
הדרכים בכל הצמתים, ועם כמה שזה כואב מה שנותר ומה שצריך הוא פשוט - לקבל החלטות, ולבחור,
ולהיות שלמים עם ההחלטות שקיבלנו, ולחיות הכי טוב שאפשר איתן ובגללן.  וכמובן - אם הבחירה
לא טובה לנו - לעשות מעשה אמיץ, ולקחת פסק זמן, ומחשבה נוספת, ולבחור דרך שונה, אחרת.

סוג של להתחיל מחדש. חוויתי גם כאלה, התחלות מחדש.

מקרה אחר ושונה הוא כשדברים "נוחתים" עלינו מלמעלה בלא שנתערב. גורל, כח עליון אני קוראת לזה –
מלחמה, צרה צרורה, מחלה קשה או אסון בלתי נתפס. אכן אלו הם דברים שמתרחשים שלא כפי שהייתי
רוצה שיקרו. נדמה לי שכל אחד צובר כאלה במהלך חייו. המחשבות של "מה אם...." קשות. לרוב.
בכל אופן כך זה באלו שאני צברתי. מרסקות לפעמים, ולכן אני משתדלת שלא לדמיין לי סרטים של
מה אם... במקרים שכאלה. לא רוצה שזה יחזיר אותי למקומות המכאיבים ההם.

מקרה אחד –

בדיקת מי שפיר בהריון עם שלישיה (סיכון למוות עוברי לאחר הבדיקה כ-0.08% או יותר - המדובר על
לפני כ-20 שנה), שמירת הריון אחרי הבדיקה תפחית את הסיכון - נאמר לי, ואז - תוך שבוע וחצי – איבוד השלישיה, וכל מה שכרוך בכך. בתוך כל האבל על האובדן, הכאב, ההתרסקות – הגיעה התשובה לבדיקת
מי השפיר. לא זוכרת את הנוסח, אבל בשורה התחתונה – לא נמצאו מומים בעוברים.
לא יעזור לי אם אחשוב על מה היה אם... אם אחשב כל יום בני כמה יכולים היו להיות, ומה יכלו לעשות ולאן יכלו להגיע, ואיך יכולים היו להיראות וכו'. לא יעזור, ואני ממעטת במחשבות ובחישובים.

מקרה שני –

אהבה גדולה, ענקית. אני עם שני ילדים – בן 8 ובת 5. אנחנו ביחד כבר כמעט שנתיים. מחליטים למסד,
מספרים לאמא שלו, והיא לוקחת אותי לצד ואומרת – "אני חושבת שיהיה לו קשה מדי לגור איתך
ועם שני הילדים, תצטרכי לבחור בילד אחד בלבד. או בבן, או בבת." הבחירה שלי המתבקשת – ניתוק יחסים מוחלט מהאהוב. לא עצרתי לברר מה דעתו על הדברים. הכאב היה צורב מידי ולא איפשר מחשבה צלולה –

אולי הוא חושב אחרת? אולי בשבילו זה כן בסדר? זה לא קשה מדי? באותה נקודת זמן אני ממשיכה עם שני הילדים. [אחר כך נוסף עוד].  אין בי שניה של חרטה.

שני מקרים מתוך הרבה - של בחירות מצד אחד, ושל גורל מאידך.