על החיים ועל מה שלידם

שתי בחינות במקצועות שונים, אותה תוצאה ולא מעט מחשבות.

בשתיהן התוצאה היתה - 81.  (לא משהו, ממש ממש לא משהו.)

במקצוע אחד - הייתי בטוחה לגמרי שאני שולטת היטב בחומר.
הרי גם מעבר למה שלמדנו אני די מכירה את הנושא.
והמרצה מיקד אותנו לחומר הבחינה, כך שגם היה קל להתכונן,
ציפיתי ל-100 במבחן, לא פחות. ולא היו תירוצים.

אולי אולי בהתחשב בנהיגה המתישה, בפקקים, בעצבים המרוטים,

בהיסח דעת, ב'בלק אאוט' של הרבע השעה הראשונה - אולי עם האילוצים האלו 95.

טוב נו - 93.  אבל לא פחות. האכזבה היתה ענקית.

81??? מה קרה לי? איזו הערכה עצמית שגויה?

איך אני בכלל מעזה לחשוב שאני יודעת את החומר?

האם ייתכן שכך טעיתי בהבנת הנקרא? 

למה הרשיתי לעצמי להגיע שאננה ובטוחה שהכל ידוע ונשלט וברור?

לסמן מהר את התשובות, להתלבט על שתי שאלות או שלוש, להזכר ולרשום בחפזון, ולחתוך חזרה לעבודה?

בלי לעבור מחדש על הסימונים, על השאלות, על התשובות, בלי לבדוק פעם נוספת ..... כלום. שאננות, טמטום.

במקצוע השני - ציפיתי להיכשל. חשבתי מה לעשות על מנת שאצליח לעבור את הבחינה במועד ב',

וגם זה יהיה כנראה על הקצה. כדי לא לחזור על הקורס.

המושגים רבים, קשים לזכירה, מבלבלים, רובם בלועזית, ברובם כנראה לא אעשה שימוש כלשהו עתידי,

ואף לא עשיתי בהם שימוש אי פעם בעבר.

בזכרוני המתמעט והולך זה מרגיש לי כמו בליל של מילים לא מובנות בשפה זרה לא ידועה לי. 

והיה צריך לא רק ללמוד בעל פה סוג של 'שפה' חדשה, אלא גם לזכור תהליכים, ולהבין אותם.

אולי אולי אם יהיה לי יום מוצלח במיוחד, בלי פקקים בדרך, עם מחשבה צלולה, ממוקדת, בהירה,

אולי אם אחזור על החומר עם עוד מישהי שתוכל להסביר לי כל מה שפחות ברור,

אולי אז אצליח להגיע לסף הזה שבו לא אצטרך לחזור על המבחן במועד ב'. 

כלום מתוך כל אלו לא קרה. זו שיכלה להסביר לי דברים היתה בחופש ונסעה, הדרך היתה כמו תמיד

תובענית ופקוקה ומעייפת, והמחשבות - התפזרו לאלפי כיוונים שונים.

והנה - 81.  איזה אושר ענק!!! היה נדמה לי שאני טועה, שלא קראתי נכון אפילו את התוצאה.

חזרתי ובדקתי שוב ושוב וזו אכן התוצאה. זה קצת יותר מהסף הזה, זה אומר שעברתי,  אומנם בדוחק. 

ואני שואלת את עצמי שוב ושוב - האם ייתכן שההערכה העצמית שלי כה מתעתעת? מה קרה פה?

וגם - לגבי מועד ב' - במקצוע השני אני ממש פוחדת לגשת, שמא אכשל, הרי אני לא שולטת בחומר,

והתחושה היא שיד המקרה היתה פה והתערבה לזכותי,

ובמקצוע הראשון - ההוא שאני בטוחה שאני שולטת בו - אני כמעט מרגישה נעלבת בחושבי על הציון ועל האפשרות לתקן אותו. "זה יהיה בקלות", אני חושבת. ומה אם שוב אני טועה בהערכתי את ידיעותי?

בסוף כנראה אספוג את הפגיעה, ולא אעשה מבחן חוזר. לא בזה ולא בזה. סוג של ..... תבוסה. אולי.