היי ילדונת?, מה העניינים?.
זוכרת שרצית להיות בצבא?, תראי איפה את!, צה"ל זה לא מה שחשבת הא?.
זוכרת שרצית להיות זמרת?, רצית להיות בעלת ביטחון עצמי לעלות על הבמה?,
לא מזמן שרת לפני 200+ איש במקום בו ראש הממשלה מופיע מול המדינה בכל יום שואה, זה מרשים, לא?.
רצית לאמץ חתול?, גם זה קרה.
רצית ללמוד לצלם?, תראי אותך גורפת לייקים בקבוצות צילום, כמה מחמאות על קומפוזיציה!.
רצית לייצר נשק?, טוב נו ביציים סרוחות במשרד של קצין שאת שונאת זה מספיק טוב לא?.

ילדונת, איפה היצירתיות שהיתה לך?.
איפה התשוקה שלך לדברים הקטנים בחיים?,

איפה האהבה העצמית הטהורה שהייתה לך?.
איפה החיוך הכובש וחסר השיניים שלך?.
איפה את מתחבאת בי?.

אני עוד מאט בת 20 ואני מרגישה שעזבת אותי לפני לפחות עשר שנים.
אני משכירה דירה, מכלכלת את עצמי ומציעה את המיטה כל בוקר כבר משלהיי גיל ה15.
אני עובדת בשביל האוכל שלי, בשביל קורת הגג שלי.
אני רוצה שיהיה לי את הכוח לעשות דברים באמת גדולים, וזה מה שאת עשית.
אני רוצה להיות משהו בחיים האלה ולא להיראות כאילו אני משהו.
אני רוצה למצוא את את התשוקה האמיתית של החיים שלי ואני צריכה אותך.

אני פונה אלייך, הילדה שבי, תחזרי, אני צריכה אותך.