אני יושבת בטקס...שמפוצץ אנשים, משו שגורם לי לקריז מטורף [פחד מטורף מאנשים] אבל אני שותקת, נועצת בעצמי ציפורניים ושותקת.. מהכבוד שיש לי ליום הזה...
מאחוריי יושבים ידידים שלי ולא מפסיקים לדבר... אני מתפרצת עליהם ומבקשת שיכבדו...
מצד שמאל שלי יושבת חבורה של פוסטמות שלא מפסיקה לצחוק על הטקס... דיי נוו כבוד מינימאלי אין לאפחד?!
אני כלכך עצבנית עליהם שמבטיחה שאם יצא לי לראות אותם בעיר אז אני מקווה מאוד שמשו ישבר שם [וזה לא יהיה אני]
גררר אעאעאעאע תכבדו אנשים!!
כי הם המגש של כסף שלכם!!
את המדינה הזאת שאתם חיים בה עכשיו הגישו לכם על המגש שעשוי מהם!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
in denial