השמים בוכים עלייך

דמעות יגון אנדרטאה

משפחה השארת.ולקחת את התקווה.

לוחש מילות שלום אל הקהל

דממת מוות בכיכר

המולה וסערה

שערורייה שבאה בשלושה.

וואו.

אני ממש לא התרכזתי ביצחק רבין,

אני חשבתי על השתי שורות הראשונות בטקס שהיה בביצפר.

תאמת שהוא ממש לא היה מרגש

סתמי..אפילו מביך :\

(כל הפאשלות של המערת הגברה >.<" )

רק שורה אחת הדהדה לי בראש כל הטקס :

"ויש לי חברים,אבל גם הם כבים".

מעצבן אותי לחשוב שבסופו של דבר זה ייגמר

שפשוט תישרור על כל מי שאני מכירה דממה,

שתיקה שאי אפשר להתעורר ממנה

העובדה שכל יום נרצחים אנשים.

הקלות בה מתייחסים לזה

עוד אחד מת,ואחד נרצח,ואחת נאנסה,ותאונת דרכים.

הכל בשבילנו נראה רק מספרים.

אני זוכרת שבתקופת מבצע עופרת יצוקה היו המון נפגעי חרדה

כל יום אמרו "15 נפגעי חרדה "

"שמונה נפגעי חרדה "

הכל היה רק מספרים בשבילנו

סתם עוד אנשים

ואז בחדשות הראו ראיון עם נפגעת חרדה

היא כולה רעדה

וגימגמה.

פשוט,אני לא יכולה לחיות פה יותר

אני רוצה לצאת החוצה למקומות טובים יותר

כשאמרתי את זה לחברה,

היא אמרה לי שפה זה הבית שלנו,ואנחנו צריכים להישאר פה.

"זוהי מדינת היהודים! "

אבל זוהי מדינה של יהודי רוצח יהודי.

ואני רוצה לעוף רחוק

למקום שבו הכל מסתדר

כי אסור כבר לסמוך על אף אחד שיסדר את הבאלגן שעשינו פה.

יצחק רבין-שאפילו לא הגיע לחצי של יכולותיו,שאפילו לא נתנו לו הזדמנות להמריא

האיש עם הכוונות הכי טהורות,

יהי זכרו ברוך