מנת היתר של חשיבת היתר |
| 10/2017
קז'ואל
הלכתי ברחוב וגבר עצר את המכונית שלו, הוא ביקש סיגריה, מלמלתי שאין לי.
הוא ביקש שוב והמשכתי ללכת, הוא עשה רוורס, המשכתי ללכת, הוא נסע אחריי, ברוורס, נגד כיוון התנועה,
דמיינתי את כל הסופים הרעים האפשריים כמו בספר של צמרמורת.
הכל בשביל לשלוט בי.
הסוואה של בקשה בצורת דרישה. כוח בצורת מכונית וגוף גדול. הלב מפסיק לפעום ברגעים כאלה. הנשמה נהיית קטנה.
גערתי-תעזוב אותי, ספק צעקה תקיפה ספק פאניקה. תודה באמת, עזב.
בהמשך ההליכה כל חריקה הייתה סיבה טובה לא להביט אחורה, כל צעד בעיר הזאת סגר עליי. ליד הבית.
ואז מתחילות ההאשמות. בגלל שהפעם היחידה השנה ששמתי חזייה אמיתית ולא שני משולשי בד בתחפושת של חזייה. זה כי יצרת קשר עין, את והעיניים הסקרניות החטטניות האלה שצריכות להדביק פרופיל אישיותי לכל אחד. היית צריכה לסרב מההתחלה בתקיפות. זה כי יצאת מהבית עם המבט של החתול שבעטו לו בבטן, כי יצאת מוכנה פגועה מהבית, ועל זה תצטרכי לשלם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
PB