אני צריכה עצה.
בשנה האחרונה, אני מרגישה כאילו אני ה'לית ברירה' של החברים שלי, האפציה ב'. זאת אומרת, לכולם יש חברים שאותם הם מעדיפים על פניי, ואם יוצא שהם לא בסביבה, או סתם משעמם להם, אז הם באים אליי.
אבל עם זה כבר למדתי להשלים. ברור, זה עדיין מפריע לי, אבל אני כבר לא בוכה כל פעם שחברות שלי מדברות ביניהן, ומתעלמות ממני, למרות שאני ממש לידן, או שחברים שלי עושים איזה משהו ואפילו לא חושבים על להציע לי להצטרף.
מה שמפריע לי, זה (כמובן) בן. בכיתה ז' ו-ח' היו לי רגשות אליו. השנה היה לי איזה קראש חזק במיוחד על איזה מישהו, וקצת שכחתי ממנו. אבל בחודשיים האחרונים, בגלל כל החזרות, התקרבנו שוב.
בתחילת השנה הוא היה דבוק לחברים שלו, האלה שחושבים שהם מה-זה מגניבים (הם לא), אז הוא התנהג אליי מגעיל והתייחס אליי כמו לסמרטוט.
ואז הם התחילו לא לסבול אותו, והוא אותם, אז הם התרחקו, ואז, הפלא ופלא, הוא התחיל להתקרב אליי שוב ולהיות נחמד אליי.
ועכשיו, שאנחנו רוקדים ביחד, כל פעם שהחברים שלו לא מתייחסים אליו הוא בא אליי, וכל פעם שכן הוא נוטש אותי. וגם בשבוע האחרון איזה ילדה שאני ממש ממש לא סובלת מתחילה להתקרב אליו. כשהם מדברים אני מנסה לשכנע את עצמי שאני לא מקנאה ושייהנו להם, ומנסה להתעלם מאיזה חלק בי שרוצה שהיא תישרף בגיהנום, ומנסה לחשוב ממש ממש חזק שהיא לא כל כך רזה וכוסית. הכלבה ה@#$%.
אבל כשהוא איתי...
הוא באמת מדהים. ותמיד גורם לי לצחוק. ובחזרות לטקס, כשהוא מנגן- וואוו. אני ממש מנסה לא לבהות בו כמו איזה דבילית, כדי שהוא, ואחרים, לא יבינו.
אני מפחדת, וחושבת (יותר נכון כמעט בטוחה), שזה לא הדדי. כי כן.... אני חושבת שאני מאוהבת בו (כאילו זה לא ברור לגמרי, דנה).
מה לעזאזל לעשות? להגיד לו שיפסיק לקחת אותי כאופציה ב'? שאני לא איזה בובה?
במילא שנה הבאה אנחנו לא נלמד באותו תיכון, אז למה לטרוח? אבל אם זה המצב, מה יש לי להפסיד? אני במילא כנראה לא אפגוש אותו יותר..
וחוץ מזה, הוא לא חייב לי כלום. זכותו לא לדבר איתי כמה שהוא רוצה ולהתעלם, ולנטוש.
אז אני צריכה עזרה.
ואם אני לא עונה תגובה חזרה\ לא מגיבה, זה לא כי אני מגעילה וכפוית טובה. זה בגלל שאין לי מושג איך מגיבים.
החוש הטכני שלי ממש משהו- אין לי שמץ של מושג איך הצלחתי לפתוח בלוג.
yours,
דנה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Hit and Miss