לפני כמעט שלוש שנים, תחילת 2016 התחלתי לעבוד במקום חדש. רבות כבר
נאמר וזוהה על המקום הזה, כל אחת חדשה עם שכל ישר קולטת תוך שבוע שבועיים שמשהוא
לא נכון פה, החל מכך שהבוס מתנהג כמו ערס שכונתי והעובדים הקטנים צריכים לנקות
אותו ולא ההפך: שהבוס רוצה שתהיה עבודה והעובדים הם עובדים שלו. כאן יש הרגשה שאנו
מחפשות מקום עבודה ומכריחות את הבוס לספק לנו מקום, והוא, מסכן, נאלץ לקבל את
העבודה ואותנו. בנוסף יש כאן היררכיה מאוד ברורה, (שגם היא לא נכונה, המזכירה לא
מעל הבוס או האקדמאי) ובכלל נחתתי על מקום לא כמו שהכרתי שאמור להתנהל מקום.
אני לא רוצה לחשוף כאן פרטים, אני רק אזכיר שמדובר בעבודה עם חולים,
רובם גם קשים וסופניים. וזה, בתור אשת צוות, גורם לך לרצות להרגיש שאת לא חלק מהם,
את חיה. את בריאה. את שומרת את הראש מעל המים. רציתי להרגיש חיים בחיים הפרטיים
שלי.
אבל אצל הבעל שלי אין סקס בשנים האחרונות. וכמה שביקשתי, ורמזתי,
וניסיתי.. נאדא. ובתוך כל האווירה הזו, של כל היום אומרים לי כמה אני לא מבינה,
כמה הכל נכון פה אבל אני העקומה, כמה אני הלא בסדר, וכמו ילד קטן, פסיכולוגיה
בגרוש אבל זה באמת ככה עובד, כשאת לא יכול לנקות את שמך, למשל כולם קוראים לך גנב
וחושבים שאתה גנב ולא משתכנעים שאתה לא, אז כבר אין לך מה להפסיד, ותהיה גנב,
במקרה הזה אפשר רק להרוויח. אז בתור מוכתמת ו"לא בסדר", "עושה את
הדברים הלא נכונים כי היא לא מבינה איך העולם מתנהל", ועוד מילת התנצלות או
הסבר, כמו בקלישאה על הרקדן שטוען שהוא רוקד ישר אך הרצפה עקומה, והבוס לא מבין
שבאמת הרצפה עקומה, הכלים שהוא נותן לעובדים שלו שבורים, אי אפשר להצליח בכזה מקום
עם כלים והתנהלות כזו, והבוס לא רואה את הדבשת של עצמו וחושב שהכל טוב ונכון אצלו
והעובד כבר לא יודע למי להאמין – לשכל הישר שלו או למציאות המעוותת שאליה נכנס...
אז החלטתי לחפש לי פרטנר לסקס ופינה של רוגע. היה ממש קל למצוא. יש את
אתר "אשלי" לנשואים, כאלה שמחפשים בדיוק כמוני, להשלים פערים וחסרים,
אבל כל השאר בסדר במשפחה שלהם. רק תוספת, דיסקרטי, מתאים לי ומתאים לו. וכמובן
שחשבתי על זה הרבה. האם זה נכון. האם זה בסדר. הרגשתי כמו רכבת שירדה מהפסים
וגיליתי איזה עולם עשיר יש מעבר לפסים. אבל חשוב להדגיש שהייתי לגמרי שלמה עם ההחלטה
שלי, כי אחרי שחשבתי הרבה הרבה, ושקלתי הרבה את השלילי והחיובי, הגעתי למסקנה שזה
מה שאני עושה ולכן אני לא מתנצלת, לא מצטערת ולא מכה על חטא. כי אין לי את זה בבית
ויש לי את הצורך. הגעתי למסקנה שזה נכון ואני הולכת על זה. מאז בכלל סיגלתי לי את
הנורמה, שאם שקלתי והחלטתי לפעול בדרך מסויימת - לא עושים ומתנצלים, אלא עושים
ומסבירים למה ככה. אם את חושבת שזה יהיה לא נכון אל תעשי מראש. אבל אם בחרת בדרך
בעייתית והחלטת מראש שזה מה שאת עושה – אז תהיי שלמה עד הסוף. אז מ 2016 גם הפסקתי
להתנצל.
אבל חדשיים אחרי שהתחלתי עם ההרפתקאות האלה הרגשתי עייפה יותר וכבדה
יותר. קשה לי לנוע, כדור הארץ מושך ביותר כוח. אם פעם הייתי רצה כל שבת, כבר לא
יכולתי. התחלתי לצבור משקל. מסתבר שחליתי במחלה אוטואימונית. שהגוף תוקף את עצמו.
במקרה הזה את בלוטת התריס שאחראית על מטבוליזם. קוראים למחלה הזו בשם יפני של זה
שגילה אותה. האם זה אצלי בטוי פיזי של הלקאה עצמית ממקור נפשי??
בסוף 2016 הפסקתי עם ההרפתקאות האלה ובאמצע 2017 החלטתי ללכת לרופא
מומחה לעניין המטבוליזם. רופאת משפחה נתנה לי מענה אך הרגשתי שלא מספיק. לתור הזה
חיכיתי חצי שנה. כל הרופאים בתחום הזה, כך גיליתי, התורים חצי שנה. חיכיתי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
