משהו מתוחכם

עוד חודש בת 18. 

ואני מנסה לחשוב.. באמת מנסה לחשוב טוב טוב מה עשיתי כלום השנים האלה.

והדבר היחידי שעולה לי בראש זה כלום ביג פאקינג כלום.

זה הגיל שאני אמורה להתחרפן , ולעשות שטויות ולהתנסות במיליון ואחד דברים טובים ורעים

ולצבור ניסיון.

אבל הייתי עסוקה בלהיות בקונכיה שלי , בקונפורט זון שלי , בלהתבייש וללכת לפי החוקים.

תכף אני מתגייסת ואני מפחדת שאני אגיע לגיל הזה של המבוגרים

ואתחיל לחיות את החיים שלי כבן אדם בוגר

ולהרגיש שפיספסתי את הגיל הזה.

פיספסתי אותו ובענק.

לא שתיתי והשתכרתי והייתי חיית מסיבות כי ילדות טובות לא שותות.

ולא הזדיינתי עם כל אחד שרציתי כי בנות טובות מחכות לאחד .

לא עשיתי סמים , לא עשיתי טיולים ספונטניים באמצע הלילה , ולא הכרתי מגוון של אנשים , ולא רבתי , ולא צעקתי, לא התאהבתי ,לא איבדתי את עצמי ולא נשבר לי הלב, לא שגיתי יותר מידי , לא נכשלתי יותר מידי ,לא חייתי בכלל. 

אז מה התוצאה? יש לי 100 בתאוריה ו0 בניסיון.

אני  תלמידה  טובה , חברה טובה , בת טובה .. סה"כ אדם די טוב.

אבל כוסעמקק כמה אפשר להיות אנשים טובים?!

אני מתה מפחד שהחיים שלי נגמרו , וזה אבסורד כי יש לי עוד מלא שנים. אבל מה התוכן שלהם?

כלום ושום דבר. לימודים. קריירה. משפחה. ילדים ואז מוות. מוות אחד גדול.

אני לא יודעת מה לעשות. 
שמישהו יציל אותי
 

הרי כולכם כבר סיכמתם את כל רגשות הפחד והאימה שאוחזים אותכם ברגע שהרעש המחריד של האזעקה נשמע.

ברור לי שאתם מפחדים. זה ברור. 

אני לא מפחדת , אפילו אדישה .. לא רצה למרחב מוגן , צועדת בקצב שלי.
לא עירנית במיוחד ולא דואגת שמא יקרה למשפחתי אסון.
אני באמת סומכת על הצבא שלנו שיגן עליי , עלינו. או שאני לא מודעת על הסכנה. מתכחשת לה. 

אמא אומרת שזה בגלל שאין לי ילדים , כשאני אגדל עם הילדים תבוא הפרנויה. 

כשהתחיל מטר הטילים ואחי זירז אותי לממ"ד וצעק לי להיכנס מהר , כי מסוכן , 

אני יצאתי אל המרפסת כדי להביט במחזה.

"מה את עושה?! בואי לממ"ד!" הוא ניסה שוב

אבל אני הייתי מהופנטת .
"אני רוצה להסתכל על איך מיירטים אותם" אמרתי תוך כדי שאני מקשיבה לשכנים מהקומה למטה בפאניקה.

"זה מסוכן! תראי כמה הם שולחים הערבים המזדיינים האלה" עכשיו גם אחי היה איתי במרפסת והפתיע אותי בסגנון דיבור שבכלל לא מתאים לו.

שנינו בהינו ביירוטים שהיו ממש מלפנינו עד שנשמע השקט שהודיע שנגמר.

"כן אמא היינו בממ"ד . אל תדאגי אנחנו שומרים על עצמינו"

"יופי ילדים שלי! תשמרו לי עליכם אתם החיים שלי"

"אל תדאגי אמא , אנחנו שומרים"

וניתקתי את השיחה.