משהו מתוחכם

כשטוב לי , מסתבר , הכי רע לי.
אני רק בחרדה מתי כל הטוב הזה יגמר, אז אני הורסת אותו בעצמי.
כדי שאני לא אופתע , שאני אדע בדיוק מתי זה נגמר.
האושר שלנו הוא זמני , זה ידוע...

אני כמו רובוט קר ומחושב שלא מרגיש כלום,
במין כהות חושים כזאת
וכשאני מוצאת מישהו שרק רוצה לשמח אותי
אני זורקת אותו 
כי הוא לא מחרפן אותי , כי הוא לא מוציא אותי מדעתי , כי הוא לא מכאיב לי

כי הוא לא גורם לי להרגיש.

זה המנגנון הדפוק הזה , שנמצא גם אצלכם אני בטוחה,
הכפתור הזה שרשום עליו "Don't Push" ובכל זאת לוחצים
אני דפוקה

אבל בדיוק כמוכם.