החיים הם אתגר קשה שאנו נולדים אליו,
אנו נולדים אל עולם שאף אחד לפניי לא הזהיר אותנו שזה קשה פשוט לחיות .
וכשאני אומרת קשה לחיות , זאת האמת , זה לא קל , יש אפילו אנשים שנישברים ומחליטים לשים לחיים שלהם סוף כי קשה להם לחיות.
כול יום אנחנו מתעוררים ליום חדש, ובמקום להתייחס לדברים הטובים שבחיים ולהגיד תודה על זה שאנחנו נימצאים פה , עוברים עלינו דברים קשים,מדכאים ,עצובים , שגורמים לנו לחשוב , "אוף למה זה קורה דווקא לי ? " או "למה זה מגיע לי" ?
אפילו הבלוג הזה , אנחנו פורקים פה את הרגשות שלנו , את העצב , מבקשים ייעוץ , מבקשים עזרה , אז נכון שיש פה גם פוסטים שמחים , אבל בואו נגיד שאם נתחיל לקרוא בלוג בלוג ניראה עד כמה רע לנו ואנחנו פורקים פה את העצב, העצבים ומה שעובר עלינו.
אם אני מסתכלת על החיים שלי כרגע , אני לא יכולה להגיד שיש לי חיים גרועים , יש לי בית לא קטן , יש לי כסף , לא חסר לי כלום , יש לי בן זוג 4 שנים , יש לי בגרות וככה זה יכול להמשיך יש לי ויש לי ... אז כן אני לא בתחתית יש לי חיים די טובים , אבל עדיין למרות כל זה , זה לא מספיק, למה זה לא מספיק ? כי תמיד בן אדם ירצה עוד.
זה כמו שיש לי שתי ארונות מלאים בבגדים , ותמיד מתחשק לי רק לקנות עוד ועוד וחבר שלי מתעצבן עליי ואומר לי מספיק לקנות בגדים .
אבל זה הבעיות הקטנות בחיים... מה עם הבעיות הגדולות בחיים ? למשל דברים שחוויתי ,דברים קשים שעברתי ?
למרות שנולדתי למשפחה מקסימה , והורים מדהימים שתמיד דואגים לי ,שתמיד דאגו שלא יהיה לי חסר , דאגו להביא לי אהבה , חינוך
אני לא יכולה לשכוח את הריבים הגדולים שהיו בינהם כשהייתי ילדה קטנה בבית ספר יסודי . ריבים שפשוט הייתי בורחת מהבית באמצע הלילה אפילו כדי לא לשמוע את הצרחות , או אפילו זכוכיות שהיו נישברות מעצבים . ריבים שנימשכו שנים , ריבים שהייתי מפחדת שהם פשוט עוד שנייה יפצעו אחד את השני מרוב עצבים ,ריבים שכול פעם אמא הייתה אורזת מזוודה ואומרת שהיא עוזבת את הבית, הייתי ילדה קטנה ומפוחדת , אז נכון שהיום זה כבר לא ככה, והם רבים אבל בטח לא בצורה כזאת , אלא כמו כול זוג רגיל שרב , אבל עדיין אני זוכרת את הריבים האלה שהפחידו אותי כ"כ.
או למשל ... המוות של סבא שלי ז"ל , הוא היה הבן אדם שהכי הבין אותי בעולם , בחיים לא צעק עליי (היחידי במשפחה שלא הרים עליי לעולם את הקול) ותמיד ידע מה אני אוהבת , מה אני רוצה ובכללי הרגשתי כאילו הוא מחזיק את המשפחה הזאת מאושרת , הוא ניפטר כשהייתי בת 6 , ולחשוב שאני זוכרת כול כך הרבה עליו , מהרגע שהוא ניפטר הרגשתי איך המשפחה שלי מתפרקת , תמיד האשמתי את עצמי שהוא ניפטר בגללי , כי לא הגעתי לראות אותו אפילו פעם אחת בבית חולים , כול המשפחה שלי הייתה שם איתו ,חוץ מימני כי הייתי פחדנית לא הבנתי מה קורה ולא הצלחתי להתמודד עם זה, ועובדה שזה משפיע עליי עד היום , אני עדיין מאשימה את עצמי , וגם לקבר שלו אני לא מגיעה כי אני פוחדת , הייתי בקבר שלו פעם אחת ואני פשוט לא יודעת איך מתמודדים עם דברים כאלה ,המשפחה שלי בטח חושבת ששחכתי אותו ושאני לא זוכרת זכרונות מימנו , אבל אני זוכרת ממש כול דבר , ועד היום קשה לי לקבל את זה שהוא לא פה וזה משפיע עליי גם בחיי היום יום.
יש לי בעיה שאני זוכרת פרטים ממש כימעט מדוייקים לגבי העבר שלי , דברים שבכלל הייתי צריכה לשכוח חרוטים בזכרוני ולא יוצאים , אנשים שפגעו בי גם לפני 8 שנים אני מסוגלת לזכור הכול , למרות שאני בן אדם סלחן ואני כמובן לא נוטרת טינה לאף אחד , אבל אני זוכרת דברים שאנשים עשו לי גם בגיל 8,9,10 ובאיזשהו שלב זה פשוט לא כיף שאני זוכרת כול כך הרבה זכרונות רעים , הייתי בסה"כ ילדה קטנה אז למה אני זוכרת הכול בפרטי פרטים עד היום ? וגם כיום , יש לי חבר מושלם שאיתי כבר 4 שנים , לפני 4 שנים הוא פגע בי וניכנסתי לדכאון והייתי בידכאון הזה במשך חצי שנה-שנה , הכול כבר ממזמן חלף והאהבה שלנו כול כך אמיתית ,באמת שלפעמים אנחנו אפילו מביאים דוגמא לאנשים אחרים וזוגות מתייעצים איתנו לפעמים ...באמת שמצאנו אחד את השני ואנחנו יודעים שאנחנו לא צריכים אף אחד אחר , אבל למרות כול הדבר המדהים שיש בינינו אני אף פעם לא הצלחתי לשכוח עד כמה ניפגעתי מימנו לפני ה-4 שנים וזה לפעמים מכניס אותי לעצב כזה בלילות , שגורם לי באמת לחשוב למה אם הכול מושלם בינינו אני תמיד דואגת לחזור לעבר , לחשוב עליו ,להסתכל עליו ולהכניס אותי למין עצב כזה , למה אני עושה את זה ? ולא פשוט שמה הכול בצד שוכחת מהכול וואלה המשכנו הלאה כבר בחיים , אז למה אני חייבת לחזור לעבר הזה תמיד ?
עכשיו החיים לא קשים רק כי אתה מתרכז בעבר שלך , אלא גם כי אתה פוחד מהעתיד שלך ...
למשל ? מה תיהיה בחיים ? האם תצליח להתקבל לאן שאתה רוצה ? ואם כן , אתה תצטרך ללמוד שנים על גבי שנים כדי בסוף להתקבל לעבודה טובה ולהרוויח משכורת שאפילו אם אתה מצטיין זאת לא תיהיה משכורת שתספיק למשפחה . וגם אם זה יספיק , תמיד תרצה יותר . כי בכול מקרה אף פעם לבן אדם לא מספיק .
האם תצליח בחיים ? אם פתאום לא תצליח ? האם תיהיה לך משפחה ? האם מה שאתה באמת כול כך רוצה אתה תשיג אותו ותגשים את החלומות שלך ?מה יקרה אם אשבר? מה יקרה אם ואם ואם ואם... יש כול כך הרבה מחשבות , שאלות ...
החיים הם מפחידים , קשים , מאתגרים , אצל כולם........... נכון שתיארתי פה אולי איזה כמה בעיות שלי , אבל לכול אחד יש את הסיפור שלו , את הקושי שלו , לכול אחד יש סיפור מסובך בחיים האלה .
השאלה היא , האם כול החיים יהיו לך סיפור מסובך אחד גדול ? כניראה שכן...
בכול מקרה זה רק תיאור על החיים האלה, ועל הקושי שכול אחד מאיתנו נמצא בו , נכון שיש רגעי משברים ורגעים קשים , אבל כמובן שיש תמיד את הצד השני ושאפילו אם אנחנו לא שמים לב , אנחנו נהנים מהחיים האלו לא מעט...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
