את חגיגות סיום עבודתי באותה גלידריה מקוללת ערכתי כשבידי פדיון ימי החופשה (!!!) שאפילו לא הייתי צריך לבקש אותם.מעטפה אחת שאומרת "אם לא תשלם תהיה לך בעיה".

הימים הראשונים של האבטלה נראו כמו חלום, סוף סוף מצאתי קצת זמן לא לעשות כלום. אבל כמו שתמיד קורה, הכלום לא מגיע אף פעם בשלמותו ובצעד לא צפוי החלה להירקם קנוניה בנווה שאנן על פתיחת בית קפה/בר/מסעדה טבעוני בשכונה. 

המקום - הבעלים של המסעדה האתיופית

המוח - אני

היח"צ - חברה

והתעוזה - עוד חבר

ביחד החלה להירקם המזימה, ישיבה אחרי ישיבה הוחלט כי כל אחד ישים 10,000 ש"ח ואת זמנו הפנוי וביחד נקים את המקום הכיפי הראשון בשכונה.

ואז צפו החששות, האם זה באמת יכול להצליח? מיד החלטנו באופצית שיווק חסרת תחרות של 17 ש"ח לחצי בירה מהחבית (כמו בפיצה בוטיק).

היח"צ והתעוזה הגיעו בדרישה שהמקום יכלול חלב לקפה, ואני כמובן הסכמתי. אך לאחר צליבה ממושכת שערכו בי ידידי הטבעונים הבנתי שאין מקום לפשרות.

וכך החל הריב הראשון והאחרון של העסק. ידידי לא הסכימו לוותר על החלב. במהלך הריב אמרה לי היח"צ "עשינו בשבילך כ"כ הרבה פשרות, אם זה היה מקום שלי גם היה בשר וגם הייתי מנצלת עובדים! ואתה לא מוכן שיהיה חלב!?". כאן הבנתי שזה לא באמת יעבוד.

ובסוף החלטנו לבחור חלב חופש מפוברק בפיילוט של שלושה חודשים. עוד באותו ערב הבנתי שהעסק לא יפתח, לא בגלל החלב ולא בגלל השותפים. אין סיכוי שעכשיו בזמן השירות הלאומי אני עובד בעוד משרה כ"כ גדולה. כמובן לכשיאזלו חסכונותי לא תיהיה לי ברירה, אבל מי יטפל בעסק אם לא אני?.

עסק יפתח, אבל לא בקרוב... בינתיים אני אתענג על אינג'רה בנווה שאנן ואתהה על גורלי.

צובוק ליתי!