והנה אני מטיח את העובדה הזו בתור התחלה של דיאלוג, דיאלוג עם עצמי הוא מונולוג? אבל יש כאן כמה צדדים.

מצידו האחד יושב השליט הנוכחי על המושכות, מי אם לא האציל השמן. הוא עדיין בחור חביב, אבל הוא מפונק ובזבזן. עצלן וותרן וכל כולו הוא ישות נפוחה ומעצבנת אשר אינה מבוססת על כלום. מצידו השני נמצא ההמון, בהנהגתו של המהפכן הצנוע המאמין בשינוי, הוא כבר תקופה אוגר כוחות ומשאבים למהפכה. הדחת האציל השמן מכס המלכות והשתלטות אשר תביא לשיוויון, צניעות, עבודה והשכלה. התוכנית הנוכחית של המהפכן היא לנתק את האציל מכוחותיו וכאשר יהיה חסר כוח לתקוף אותו בחוסר רחמים ולזרוק אותו לצינוק שממנו בא. האסטרטגיה היא הרעבה. הוא הולך לאלץ את הגוף שלי לא לאכול עד שיחוש רעב אמיתי. אמיתי באמת - לא סתם תחושה של רצון לאכול אלא רעב שזועק לך לבוא ולאכול.

כבר תקופה שהמהפכן מנסה להרעיב את האציל אך ללא הצלחה. האציל יודע על התמכרותו של ההמון למזון ולכן תמיד יודע לגרום לו לבקש עוד ועוד ללא הכרה.

אני מאחל מחר למהפכן הרבה הצלחה ובמאבקו ומי יתן שיעלה לכס השלטון וידיח את האציל המגעיל וישיב את הסדר לגופי.

בברכת המעז מנצח.