בהתחלה זה היה הפייסבוק, אז הוא נסגר, ונפתח אבל אחרת  ואז הוגבל ל25 דקות ביום. אבל אז האתר של הארץ היה תוקף אותי שוב ושוב. אז העפתי את האינטרנט. והלוח הנפתח עם המקשים הסתכל עלי מהצד, קורא לי לפתוח בו ולהקיש ולשחק במשחקונים טיפשיים. אז העפתי גם אותו. ואז התחלתי להסתובב ברחובות. לבקר חברים ולאכול אצלם, אותם. אז מצאתי עבודה, ואני יושב שם וקורא כמו מלך. אין מה לעשות. שמשלמים לך הכל הרבה יותר קל.

בחלום אני על אי בודד (עם טחינה, סלט ולחם בוכרי, אבל זה בלי קשר) שבפינת הדשא שולחן עם מכונת כתיבה. שבה תחושותיי, מחשבותי ורגשותי יוצאות רק לכיוון אחד.

תודה רבה לכל חברי האקדמיה שהצביעו לי בקטגוריית הסרט הזר.