סיגריה אחרונה.
12 בלילה ונגמרו לה הסיגריות.
היא יושבת בעלטה גמורה, מול לפטופ זרחני, גחל הסיגריה בוער ומדליק חיים בחדר החשוך, the great gig in the sky מתנגן, הסולנית השחורה מקיאה באמוציות כבדות את קולה, משרה אווירה של כאב עמוק.
היא מתבוננת בסיגריה נגמרת, ושואפת כאילו היא עצמה נגמרת יחד איתה.
היא שואפת שאיפה אחרונה ומכבה אותה במאפרה גדושת הבדלים.
איך כותבים בלי סיגריות?
היא מלאה בחשק לכתוב, איך היא לא קנתה סיגריות? היא תוהה.
לא מזמן התחיל התסביך שלה עם הטבק.
תקופה ארוכה היתה מעשנת בערבים של אלכוהול וחברה טובה, עם הזמן האלכוהול לא היה רלוונטי והחברה הטובה הספיקה, אחר כך סיגריות נדלקו גם בסוף ארוחה, או אחרי סקס.
הבעיה האמיתית התחילה כשהדליקה סיגריה כששיר שאהבה התנגן ברקע, כאילו דרוש אקט פיזי של נשימה שורפת גרון יחד עם סולו של דיוויד גילמור.
היא היתה מסיימת קופסא רק מלשמוע אלבום של ג'ף בקלי.
פתאום לפסקול חייה התלוותה גם קופסא.
הסיגריה של ה"לבד" נהיתה עוצמתית ורבת משמעות הרבה יותר מסיגריה אחרי סטייק.
היא הפיחה חיים בפיסת נייר מגולגלת.
פתאום הכתיבה קלה יותר, זורמת יותר, המחשבות מקבלות אורך,רוחב,נפח,מסה..
היא קשרה נפשה בחוויות מעושנות, הצריבה בגרון גרמה לה להרגיש חיה, היא לא ידעה את נפשה בימי כיפור ובתשעה באב כשאין פיתרון זמין לניקוטין.
היא כבר ממזמן הבינה שזו היא התמכרות,אך היא היתה לה נעימה, חושנית, מרדנית, כל הדברים שהיא מעולם לא היתה.
היא נתקעה בלי סיגריות, כבדות לה הידיים, היא לא מוצאת את הנוסחה לשפוך את נפשה על הדף.
מתעייפת..
מחר היא תכתוב, מחר היא תקנה קופסא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
