אם את היחידה ששומעת אותו ואף אחד אחר לא.

לא כולם חרשים, והוא לא מדבר בכלל.

את החירשת והוא האילם. 

אם הוא אמר לך שהוא אוהב אותך והיו לך מיליון סיבות למה להגיד לא אבל 

אמרת כן, את עיוורת מאהבה.

אם השכל אומר לך ללכת אליו והלב אומר משהו אחר, 

אבל את שלמה לגמרי עם מה שהשכל אומר- הלב מסכים עם השכל.

אם יש אמת בתוכך ואת מראה לכולם את השקרים-

לא הייתה בך שום אמת.

אם את שונאת אותו, ולא מבינה איך יכול להיות שאת אוהבת אותו.

זכרי דבר פשוט מאוד- את לא אוהבת אותו, את מאוהבת בו.

פרק 1

אן מסמנת את היום בלוח השנה שתלוי בחדרה ובוהה בתאריך הקרב, בסופשבוע
הקרוב.                                                   
עיניה נעוצות בתאריך הזה שעליו רשומות אותיות קטנות ולא ברורות.

"את כבר הולכת לבית ספר?" שאל אביה.                                                      
"כן ונסה מחכה לי, אנחנו צריכות להכין כרזות למסיבת סוף
השנה."  ענתה אן באדישות  ולא חיכיתה לאישורו המילולי, אומנם זו לא הייתה
הסיבה, הסיבה הייתה שאן פשוט לא יכולה להישאר בבית הזה וגם אביה ידע זאת. אן הייתה
משוכנעת שונסה היא היחידה שמבינה אותה, שהיא המשפחה שלה ולא הם. 

שלום אמרה אן בחיוך.                                                                        

                                                                                "התעכבת."
אמרתי בציניות.                                                                                                                                            
"רציתי להגיד לך כמה דברים, תקראי את זה, אני הולכת לשיעור."
אמרה והושיטה לי מכתב במעטפה.                                                                                                                                                                               
המעטפה הייתה ירקרקה בדיוק כמו עיניה של אן והכתב היה קטנטן, זה כול כך
אופייני לאן.                                                                                                        
לא הספקתי לקרוא ואנה צייצה מאחורי לבנות, "הבחור החדש מגיע היום מניו
אורלינס, אלה הייתה איתו בכיתה היא אמרה לנו שהוא ממש חתיך ושאף אחת לא הייתה
מספיק טובה בשבילו, אני חייבת לטעום מהניחוח המסוכן הזה."                                                                                                                                   
                                              אף
אחת לא הייתה מספיק טובה בשבילו? כבר רואים שהוא ממש שחצן ומתנשא. אני מודה שכול
הלילה חשבתי מי יהיה הבחור החדש, אולי הפעם מתלהב, או סתם חנון עם משקפיים. אבל
עכשיו אני יודעת הרבה יותר גרוע, ערס מתנשא. די אופייני לכיתה שלנו.                                                                        
"הוא
בא, בנות." זהו זה, אנה החליטה שהוא שלה ושאנה מחליטה משהו אין דבר שיעצור
אותה.                                        
אפילו לא טרחתי להסתכל אחורה, בשביל מה? לתת לו להרגיש מלך? להזיל עליו ריר
מול הבנות האחרות? לא רציתי להתפתות, כי אם הוא באמת יפה תואר ובעל ביטחון עצמי
גבוה. אני פשוט לא רוצה להסגיר את עצמי, במחשבה שנייה אני רוצה להסתכל אחורה, הרי
מתישהו אני יראה אותו.                                                    
    הסתובבתי אחורה והבנות התנהגו
מוזר, "הוא היה כאן הרגע?" שאלתי ונראה כאילו לא שמעו בכלל, הן היו
מופתעות ונדהמות. "כן.." אנה ענתה ברצינות.                                                                              
"לא נראה לכן קצת מוזר שהוא מגיע בדיוק בסוף השנה?" ניסיתי למשוך
את תשומת ליבן אבל הבנות פשוט נשאבו קדימה, נדהמות ללא סיבה.

ואז,
היה צלצול חזק שסימן לנו בקולו שזה הזמן ללכת לכיתה.

גבר זר מאחורי הדלת, גבר זר צועק את שמה.

גבר זר איש קצת מוזר. 

גבר זר שוכב על המיטה שלה, גבר זר מביט על התמונה שלה.

זה יכול להיות חבר של אמא שלי, יכול להיות חבר של האהובה שלי, אולי השכן ממול נרדם על המיטה שלי.

אבל דבר אחד ידוע- הבחור הזה הוא גבר זר.

לגבר הזר יש עיניים שחורות שדרכן אי אפשר לראות את האישון. 

גבר זר מביט בי ונזהר, גבר זר עף ברוח. 

גבר זר מסתכלת עליי מציירת, גבר זר נוגע בה בלי חשש. 

גבר זר, לא צריך לנשום כול כך חזק. 

גבר זר לא צריך לגעת בי כך, גבר זר הוא לא אבא שלי. 

גבר זר הוא איש נסער. 

בגלל זה אני קוראת לו כך-

גבר זר.