פרק 1
אן מסמנת את היום בלוח השנה שתלוי בחדרה ובוהה בתאריך הקרב, בסופשבוע
הקרוב.
עיניה נעוצות בתאריך הזה שעליו רשומות אותיות קטנות ולא ברורות.
"את כבר הולכת לבית ספר?" שאל אביה.
"כן ונסה מחכה לי, אנחנו צריכות להכין כרזות למסיבת סוף
השנה." ענתה אן באדישות ולא חיכיתה לאישורו המילולי, אומנם זו לא הייתה
הסיבה, הסיבה הייתה שאן פשוט לא יכולה להישאר בבית הזה וגם אביה ידע זאת. אן הייתה
משוכנעת שונסה היא היחידה שמבינה אותה, שהיא המשפחה שלה ולא הם.
שלום אמרה אן בחיוך.
"התעכבת."
אמרתי בציניות.
"רציתי להגיד לך כמה דברים, תקראי את זה, אני הולכת לשיעור."
אמרה והושיטה לי מכתב במעטפה.
המעטפה הייתה ירקרקה בדיוק כמו עיניה של אן והכתב היה קטנטן, זה כול כך
אופייני לאן.
לא הספקתי לקרוא ואנה צייצה מאחורי לבנות, "הבחור החדש מגיע היום מניו
אורלינס, אלה הייתה איתו בכיתה היא אמרה לנו שהוא ממש חתיך ושאף אחת לא הייתה
מספיק טובה בשבילו, אני חייבת לטעום מהניחוח המסוכן הזה."
אף
אחת לא הייתה מספיק טובה בשבילו? כבר רואים שהוא ממש שחצן ומתנשא. אני מודה שכול
הלילה חשבתי מי יהיה הבחור החדש, אולי הפעם מתלהב, או סתם חנון עם משקפיים. אבל
עכשיו אני יודעת הרבה יותר גרוע, ערס מתנשא. די אופייני לכיתה שלנו.
"הוא
בא, בנות." זהו זה, אנה החליטה שהוא שלה ושאנה מחליטה משהו אין דבר שיעצור
אותה.
אפילו לא טרחתי להסתכל אחורה, בשביל מה? לתת לו להרגיש מלך? להזיל עליו ריר
מול הבנות האחרות? לא רציתי להתפתות, כי אם הוא באמת יפה תואר ובעל ביטחון עצמי
גבוה. אני פשוט לא רוצה להסגיר את עצמי, במחשבה שנייה אני רוצה להסתכל אחורה, הרי
מתישהו אני יראה אותו.
הסתובבתי אחורה והבנות התנהגו
מוזר, "הוא היה כאן הרגע?" שאלתי ונראה כאילו לא שמעו בכלל, הן היו
מופתעות ונדהמות. "כן.." אנה ענתה ברצינות.
"לא נראה לכן קצת מוזר שהוא מגיע בדיוק בסוף השנה?" ניסיתי למשוך
את תשומת ליבן אבל הבנות פשוט נשאבו קדימה, נדהמות ללא סיבה.
ואז,
היה צלצול חזק שסימן לנו בקולו שזה הזמן ללכת לכיתה.
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
