יומני היקר שלום, האמנם אני עכשיו בחדר ועכשיו ערב אבל אני מאוד רוצה לספר על מה שעבר עלי גם היום. אוקיי אז ככה, היום היה היום השני שלי עם ג'ני בבית הספר החדש-"ניו היי סקול", נתחיל מהבוקר, קמתי בבוקר עם הרגשה "שחורה" ומגעילה, הרגשתי ממש רע אבל ממש! כי לא האמנתי לדביליות שלי ששיקרתי, למרות שחשבתי שזה יצליח לי אז זהו שזה לא...את מי אני יכולה להביא הביתה במקום את החברות שלי? אני בצרות! תלמדו מזה גם לקח חשוב מאוד לחיים אסור לשקר בשום אופן ובשום צורה! זאת התנהגות מכוערת עם הרגשה פנימית רעה מאוד! וההתנהגות הזאת לבסוף פוגעת גם במי ששיקרת לו, (אפילו אם הוא לא קשור), ובעיקר בך!! אוקי אז הנה המשך היום, כשהגעתי לבית הספר קיבלתי קבלת פנים מיוחדת. (אתם בטח שואלים את עצמכם ואותי מהי הכוונה? והאם היא רעה או טובה?) קבלת הפנים הייתה בהתחלה טובה בכך שג'ני כמובן חיכתה לי בכניסה, חיבקה אותי ועשינו את הסיסמא... אבל איך שהוא תמיד השטן מחליט מה שבא לו, וכמובן, גם הפעם הוא התערב.. והוא כמובן בצד של קייטי שעשתה לנו.. איך לומר?...נקמה "מתוקה" הנה, אני אספר לכם: קייטי, ג'וש, ו"הזנב" חיכו לנו בכניסה לכיתה עם שקיות מפוצצות באפונים! (ומי גילה להם שזה אנחנו?..שאלה טובה!! זה היה לואיס החבר הכי טוב של ג'וש, הוא ראה את הכל מהצד! והוא ישר רץ להלשין עלינו!!), הם החלו לזרוק עלינו טונות של אפונים וקייטי צעקה עלינו: "מה נראה לכן שאתן ככה הורסות את השיער המהמם שלי?!" אני פשוט לא האמנתי זה בסך- הכל אפון! אבל אז ג'ני הסתכלה עלי בכוונה לרמוז לי או להזכיר לי משהו.. אחרי דקה של פרצופים דפוקים מג'ני.. סוף כל סוף הבנתי שהיא מנסה להזכיר לי משהו שכבר ספרה לי..היא הייתה עם קייטי בגן, וגם אז היא הייתה כזאת, עם בדיוק אותה ההתנהגות הסנובית ואותה החבורה.. בעצם חוץ מג'וש. אבל בכל מקרה.. היה צלצול והם ישר רצו לשבת במקומות ועשו לנו כזה מבט של- חכו חכו מה יקרה בהפסקה..חכו חכו! אני וג'ני הסתכלנו אחת על השנייה בעיניי עגל..ואז כולם שתקו והתיישבו במקומות, אז גם אנחנו הלכנו למקומות.. והפעם בדקנו טוב טוב אם יש או אין דבק 3 שניות בסביבה..אחרי מספר דקות של בדיקות, סיימנו. התיישבנו, הוצאנו ספרים ומחברות של מתמטיקה. דיברנו קצת בינינו אני וג'ני אם היו שעורי בית.. ג'ני אמרה לי שלא אז אמרתי: "פיו!.. איזו הקלה!" ונגבתי דמעה ממצחי. המורה נכנסה לכיתה, הבעיה היא שלא כל כך שמו לב אליה.. אולי רק אני וג'ני.. שתקנו, המורה צעקה בקול זועם: "שקטטטט!!" "עכשיו כולם, כולל כולם, מוציאים ספרים ומחברות!" היא הקריאה שמות: "ג'סי?" וסימנה שכן. "קווין?" כן. "טוני?" כן. ולאחר 13 ילדים.. "קייטי?" ברור שכאן!! "התלמידה מצטיינת שלי!" המורה אמרה, "ג'וש?" כן. "לואיס?" כן. והנה היא הגיעה ל"זנב"- "ג'ולי?" כן. "רייצ'ל?" כן. "סטפני?" כן. "ואחרונות חביבות..ג'ני ואיימי?" כן. "אוקי כיתה מתחילים בשיעור!" בשיעור תלשתי דף מהמחברת וכתבתי לי כל מני רעיונות של איך להסתלק שניה לפני שנגמר השיעור.. אחרי 21 נסיונות הבנתי שזה אבוד לנו.. אבל אז ראיתי את ג'ני מציצה לי בדף, והיא הציעה שאחת מאיתנו תצא לשירותים ואחרי 2 דקות השניה תעשה הצגה של- "אני לא מרגישה טוב אפשר ללכת לאחות?" והמורה תמיד תענה לה כן.. ואז אמרתי לג'ני שזה רעיון מושלם! היא היתה שמחה לשמוע.. אה כן ולמרבה הצער של קייטי וה"חבורה" שלה החוק החשוב ביותר בבית הספר הוא שמהכיתה יוצאים רק שניים (לשירותים וכאלה..) כל דקה מהשיעור הזה נראתה כמו נצח! אבל אז הגיעו ה-5 דקות האחרונות של השיעור..(איזה כיף חשבתי שזה לא יקרה לעולם!!) הצבעתי ושאלתי: "המורה? אפשר לצאת לשירותים?...בבקשה!" המורה: "רק אם זה ממש דחוף!" (כמו כל המורים והמורות..) אז עניתי לה תודה והסתלקתי במהירות! אחרי 3 דקות ג'ני אמרה למורה: "המורה אני מסוחררת ולא מרגישה טוב, אני יכולה לרדת לאחות?" המורה ענתה: "כן, תרגישי טוב.." ואז אמרה לי שהיא ראתה את קייטי עם פרצוף כועס! אני וג'ני ברחנו במהירות- טיל לשירותים ונכנסנו שתינו לאותו התא.. עמדנו על דפנות האסלה והתכופפנו. זו היתה הרגשה מטומטמת מאוד! ובכל זאת ידענו שלא נוכל להישאר שם לנצח.. אז לפתע צץ לי רעיון.. הרי תמיד קייטי אוכלת 10דקות ואז הולכת וכל ה"חבורה" שלה הולכת בדיוק כמו זנב אחריה. באמת כשחושבים על זה רק אני ואתה רואים את זה.. נכון יומן שלי? (אני מתארת לעצמי שאתה יודע שכן..) אני חושבת שמעכשיו אני יכולה לקרוא להם- "חבורת הזנב" חהחהחה! מגניב! אבל שישאר רק בינינו! (זה מאוד חשוב!)אז איפה היינו?... אה נכון.. כן.. ההפסקה היא של 40 דקות, ואנחנו נתגנב לנו עוד מעט למזנון וננשנש כמה פירורי אורז.. טוב אחרי כל הבלאגן הזה היה צלצול ולמזלינו שלי ושל ג'ני, השיעור האחרון הגיע... ובו אנחנו ו"חבורת הזנב" לא באותה ההקבצה הם בהקבצה- ג' לעומתי ולעומת ג'ני  שאנחנו בהקבצה- א', הקבצת המצטיינים! אז ירדה לי אבן מהלב ובכל זאת חזרה האבן עם תירוץ אחר.. מה עם אמא שלי?! אבל חוץ מזה הכל היה רגוע אצלי. השיעור האחרון- שיעור מדעי החיים וגוף האדם, שיעמם אותי מאוד..10 דקות לפני סוף השיעור, אני וג'ני אמרנו למורה שההורים שלנו מחכים ברחוב שליד ובאים לאסוף אותנו לאירוע משפחתי.. המורה הטיפשה האמינה לנו.. הלכנו 10 דקות לפני סוף השיעור כדי ש"חבורת הזנב" לא יתפסו אותנו.. ות'כלס, להיות כנה אתכם הלך לנו ממש טוב! יצאנו משער בית הספר, התחבקנו, עשינו את הסיסמא הסודית, ונפרדנו לדרכינו.. כשהגעתי הביתה סאם כמובן קפצה עלי והחלה לנבוח.. ופשוט הלכתי לחדר. שיחקתי כל היום במחשב עד שנמאס לי.. זאת אומרת שאמא דפקה בדלת.. ניגשתי לדלת ופתחתי, אמא אמרה לי שהיא קצת חשבה על זה, ובכל זאת.. התבגרתי קצת לא?...היא החליטה שמהיום יש לי זכות לספר מה עבר עלי בבית הספר, ואם לא בא לי אז לא. אמרתי לה: "תודה על ההתחשבות." והוספתי אחרי דקה: "מה אוכלים? השעה כבר- 18:50.." היא חייכה את אותו החיוך המושלם של אתמול ואמרה: "היה כאן בבוקר חשמלאי ותיקן את התנור! וגם עשיתי קניות! הכנתי דג, צ'יפס ולקינוח- קניתי גלידה." אחרי האוכל צפינו בטלוויזיה בתוכניות הקבועות- "מאסטר שף" ו-"האח  הגדול". סאם גם צפתה איתנו.. ואז פשוט הלכנו לישון.. אני חייכתי.

היום הזה היה בהחלט יום מיוחד..הייתה נקמה, אבל היא הייתה מתוקה.