מי היה מאמין שהשתחררתי
מי היה מאמין שאני כזה חופשי
חופשי כמו שבחיים לא הייתי מאמין
חופשי ללא גבולות
חופשי ללא מעצורים
חופשי יותר מציפור
חופשי כל כך אבל כבול
אני מסוגר
אני חסר כל אפשרות
שאין לי גבולות אין לי דרך לצאת מהם
ולהיות אני
להיות טוב בהכל.
והמילים מסובכות בראש
והראש רוצה לפלוט
ובטעות מבלבל באותיות
ואתה שוב מסתבך
ויום הזיכרון.
מנקודת מבט כל כך שונה
מנקודת מבט של אזרח משוחרר וטרי
מנקודה שבחיים לא הייתי בה
כל כך עצוב לי
כל כך נורא לי
למי אני לעאזאל אמור להודות?
על מה אני אמור להודות?
שיצאתי משם שלם?
למה אני כזה מיוחד?
למה
למה אני לא עושה כלום לעזאזל בחיים שלי?
אני זוכר כל אחד ואחד מהם
תמיד
כאב חד כואב
חזרתי לשתף ולכתוב
כי מי אני בלי המילים שלי
אני לא אותו אדם.
מכונת כתיבה
שרציתי שתהיה לידי
שתהיה לי מוצג
שתנזוף בי להמשיך לכתוב
כמו שהמקלדת כבר לא עושה
תכתוב רק תכתוב כבר
תבין הכל
התשובות כבר אצלך
תכתוב על האושר
תכתוב על העצב
תכתוב על החיים
רק תכתוב
תכתוב על עשייה
על הגשמה
על עצמך
רק תגשים את עצמך
רק תחייך בבוקר
תקבל כבר פרופורציות.
עצוב וכאוב
אם לא בשבילך אז לפחות בשביל אחרים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: