או
התכנית
"האוטובוס שלך!" היא קראה אליי.
"לא אכפת לי," עניתי, "עוד נשיקה אחת".
"אתה תפספס אותו, מאמי".
"נו," התחננתי, "נשיקה קטנה".
היא חייכה אליי את חיוך המתוק שלה ואני אספתי אותה בזרועותיי וחיבקתי חזק.
כשהשפתיים שלנו נצמדו הרגשתי דמעה קטנה זולגת במורד לחייה. סימנתי לנהג לחכות רגע
וזה חייך בהבנה ופתח את דלתות האוטובוס. הדבקתי לה עוד נשיקה קטנה על הלחי ואז על
השפתיים, במקרה מנגב את הדמעה השנייה שזלגה.
"כמה שאני אוהב אותך," לחשתי לה באוזן.
היא חייכה חיוך רחב ואמרה כמעט בלי קול "לך כבר, לך".
עליתי על האוטובוס, הסתובבתי וראיתי אותה מתיישבת בחזרה על הספסל בתחנה.
"ניפגש, טוב?" קראתי לעברה.
היא חייכה אלי חצי החיוך שלה כאילו אמרה: חסר לך שלא. חייכתי בחזרה ועליתי
לאוטובוס. הנהג סגר את הדלת והאוטובוס החל לנוע בעצלתיים. אני הוצאתי את הכרטסייה.
"פרידה קשה, אה?" שאל אותי הנהג.
אני הנהנתי והושטתי את הכרטסייה. הוא הנהג חייך אלי חיוך מבין ואני החזרתי חיוך
קטן. הלכתי להתיישב באמצע האוטובוס, במקום עם הספסלים הבודדים.
מה שהוא לא יודע זה שהיא הולכת לתפוס את הקו הבא ואנחנו הולכים להיפגש בבנק שנמצא
בעיר הגדולה שליד היישוב שלנו. היא תכנס לבנק ואחרי חצי שעה, במהלכה תחכה בתור
ותתחיל עם הבריון התורן שיעמוד לצידה. זה מצידו, ינסה להיצמד אל גופה שמתחת לשמלת
המיני הכחולה וההדוקה שהכרחתי אותה ללבוש. היא אומרת שזה נראה זנותי אבל אני אוהב
את השמלה הזאת עליה. וחוץ מזה, כדי שזה יעבוד היא חייבת להראות זנותית. למרות שגם
אם היא הייתה לבושה סמרטוטים כל בחור היה רץ להתחיל איתה, היא כל כך יפה.
בכל מקרה, כשיגיע תורה, היא תבקש לפתוח קופת חיסכון. היא הרי מתכוונת לעבוד קשה בשנה
וחצי הקרובות, כך תסביר לבנקאית המשועממת, ואז, לאחר שתהיה לה כמות הכסף הדרושה,
היא תוכל ללמוד אמנות. היא מפסלת כבר מגיל צעיר והחליטה שכעת היא רוצה להפוך את
התחביב למקצוע. הבנקאית תחייך ותהנהן ורק תחשוב איך לדחוף לה כמה הצעות שישתלמו
לבנק ויוסיפו למשכורת שלה עוד כמה ספרות.
זו הולכת להיות נקודת המפנה, בה אני נכנס לסיפור. עד אז אני אחכה
במכונית הכסופה שהשארנו חונה מול בנק כבר לפני שבוע. אני אתאפר, אוסיף לעצמי כרס
קטנה בעזרת כמה כריות שמצאנו בבית של סבתא שלה, אענוד את תכשיטי הזהב ואפילו אשים
את הפאה הבלונדינית על ראשי. לאחר מכן אחבוש את כובע הגרב עם החורים לעיניים, כמו
ששודדים עושים בסרטים. אני אוציא קצוות שיער בלונדינית למצחי, כדי שהזקנה שתנסה
להגן על עצמה עם מקל ההליכה תוכל להעיד למשטרה שהשודד היה בעל שיער קצר בלונדיני
מחומצן, כרס קטנה, שתי שרשראות זהב וטבעת זהב גדולה על זרת שמאל.
אני אכנס דרך הדלת הראשית של הבנק, ארים את האקדח שלי ואצעק "זה
שוד! כולם לשכב על הרצפה, מי שזז אני יורה בו!". כמובן אשנה את הקול שלי, כדי
שלא יזהו אותי. אני חושב לחכות את ראש הממשלה. או אולי את המצחיק ההוא מהטלוויזיה,
שיש לו תכנית בערב יום שישי? עדיין לא החלטתי, זה לא קריטי.
בכל מקרה, אני אתקדם לעבר הקופה ואתפוס את הנערה בשמלת המיני הכחולה
ההדוקה בזרועה הקטנה והלבנה. היא כמובן, תהיה כל כך מבוהלת ואפילו תתחיל לבכות.
"כולם להוציא את הכסף מהתיקים," אני אצעק, "ואת," אפנה אל הבנקאית
המשועממת, "תוציאי את כל הכסף מהכספת".
הבנקאית תרצה לצעוק אבל אני אקטע אותה במהירות "אם את לא עושה את מה שאני
אומר לך, אני יורה בה," ואכוון את אקדח המים הצבוע בשחור לרקתה של הנערה
בשמלה הכחולה, "ואז בך," ואכוון את האקדח לעבר הבנקאית. היא תעמוד שם,
לחוצה ורועדת. פה תיפסק סבלנותי ואני אצעק "עכשיו!".
הבריון שניסה להיצמד אליה מקודם ינסה לצאת גיבור, אבל אני אהיה יותר חזק. אני
אגמור אותו עם מכה אחת על הראש בעזרת האקדח, והוא יישכב על הרצפה כמו טעטל'ה. הוא יקום
רק 4 שעות לאחר מכאן כדי לגלות שהוא לא זוכר דבר ממה שאירע.
כולם יזרקו אלי את הכסף ואני אבקש בנימוס, אך בתקיפות, מהבנקאית
המשועממת לאסוף את כל הכסף ולשים אותו בתיק שחור שאזרוק לה. היא תעשה זאת ללא
היסוס, בעודה רועדת מפחד, כמעט משתינה על עצמה. היא אוהבת סרטי אקשן, אבל לא חשבה
שדבר כזה יכול לקרות בבנק שלה, בעיר שלה, לה עצמה.
אני אקח את התיק השחור, ועדיין, באיומי אקדח אלך עם בת הערובה שלי עד למכונית
הכסופה שחונה ממול לבנק. אני אוריד את התחפושת בזמן שהיא נוהגת לכיוון תחנת
האוטובוס הקרובה. אחרי שאחליף בגדים, אני אוציא מגבון ואוריד ממנה את כמויות
האיפור שהסתירו את פניה היפות. אחר כך אוריד את הפאה השחורה החלקה ואפזר את שיערה
החום-אדמדם שאני כל כך אוהב.
אני אתן לה נשיקה על הלחי בזמן שהיא תחנה את המכונית ושנינו נלך לאיתנו לעבר
התחנה. יד ביד, כמו כל זוג רגיל ונאיבי. נעלה על קו מספר 6 שמגיע לשדה התעופה 4
תחנות מאיתנו. נגיד תודה יפה לנהג, נרד וניכנס לרחבת הכניסה. שם, כבר יש לנו כמה
אופציות: קוסטה ריקה, איסלנד, הוואי או הקאריביים. כל העולם לפנינו, לפני ולפני
אהובתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: