זהו. סוף סוף הגיע הרגע המיוחל!!! טהטהטהטהטההה (תופים מרוגשים)
הפוסט על צבא, שירות לאומי, שרגא ופרופיל 21 יוצא לדרך :)
אז מאיפה מתחילים?
אי שם בצו הראשון- הגלוי: עקמת מאוזנת קלה. מאד קלה.
הדרישה: בדיקת אורטופד ושליחת טופס כשירות לשירות צבאי ללשכת הגיוס.
ומה עשיתי בפועל? בדיוק את הנדרש. תוך שבוע נמנם לו בנחת בפקס של לשכת הגיוס טופס כשירות לשירות צבאי מהאורטופד. לא, עוד לא פרופיל 21. עדיין 64- וממש לא בגלל העקמת (קוראים נאמנים ידעו את הסיבה ל64 ;) ).
מיונים- חופש גדול. מעטפות מחיל המודיעין. נסיע לתל אביב, מתקן רמות. ועוד נסיעה, ועוד זימון. והחיים מתנהלים סבבה.
ובמישור האזרחי- הרופא לא שולל שירות צבאי בכלל. "יגייסו אותך, לא תהיה בעיה". כן, בטח. עוד הייתי תמימה וקטנה. ואז עברנו אורטופד.
לא משנה למה, החלפנו שיטה. הגענו לאוורטופד שבזכותו הבלוג הזה הגיח לאוויר העולם (כן כן, יוזמה שלו) ונפגשנו עם ליאור הפיזאוטרפיסטית ועם האיש של המחוכים ואת הבלגן של החודשיים הלחוצים ההם כבר פירטתי פה פעם.. בקיצור, עם החלפת השיטה והלחץ בזמן, התחיל ליפול גם האסימון. עם שרגא- אין גיוס. שמחה וששון ממש. הבאסה מתחילה לחלחל לאט לאט.
מיונים- משדרים עסקים כרגיל. הצבא חושב שהעקמת עדיין קטנה ומאוזנת, אני עדיין כשירה לשירות צבאי מבחינתו, ועדיין יש אחלה מיונים.
ובאופן רשמי- אחרי שיחות רשמיות עם האורטופד ועם ליאור, בנפרד, העניין נהיה רשמי- עד מרץ שנה הבאה אני לא יכולה להתגייס.
ומה עושים?
או שלא מודיעים לצבא- דוחים שנה: מכינה, מדרשה, טיול לחו"ל. (אני רציתי טיול לארה"ב, כמה חודשים טובים. הארנק של אבא פחות אהב את זה)
או שעושים שירות לאומי- עם שרגא, בלי שרגא, אני אמצא תפקיד שיתאים למוגבלותי הפיזית הזמנית, אעשה שנתיים משמעותיות ואתרום למדינה לא פחות מכל חיילת אחרת. אז יש גם מיונים לשירות לאומי. תוסיפו גם את זה לרשימת החיסורים המוצדקים מביה"ס. 50% נוכחות עפ"י תעודת המחצית. אחלה מגן יהיה לי, הא?
או שמודיעים לצבא. פה העסק מסתבך-
הרי בכל מקרה הצבא צריך לדעת משהו. השאלה היא מה- אם מודיעים אחרי שרגא, שידע שאני לא יכולה לעשות ספורט. טירונות 02 בכל מקרה, הצבא יתמודד עם העניין. וגם אני. אבל אם מודיעים לצבא תוך כדי שרגא- כאן אין תשובה. לאף אחד אין תשובה בשבילי. "לא יגייסו אותך עם שרגא" אוקיי. הבנתי. אבל מה אם בזכות שרגא אבקש דחייה? ואם אודיע על שרגא יורידו לי לפרופיל 21? יתנו לי פטור? ועדה רפואית- הצבא ירצה אותי בכלל?
אין תשובות. למה? כי 90% (נתון לא מדויק) מהנוער הסובל מעקמת, מאובחן ומטופל בשלבי הגדילה- כלומר, גילאים 12-15 פחות או יותר. אז כשמגיע הצו הראשון, אין להם שרגא. ולפעמים גם לא עקמת, בטח שלא עקמת גדולה. ומה קורה איתי? יומולדת 18 עוד חודשיים, צו גיוס ליולי הקרוב, והפחד מהפטור. והמוועדות הרפואיות. זה סיוט, אני יודעת כי חברות שלי עם צליאק ועושים להן טרור. אז מכשיר לטיפול בעקמת? יזרקו אותי מכל המדרגות.
אז כן, שרגא שם אותי באי וודאות עוד יותר גדולה ממה שהייתי יכולה להיות במצב רגיל. כאילו זו לא החלטה מספיק מסובכת גם ככה.
שורה תחתונה:
אין שורה תחתונה. יש בינתיים.
ובינתיים אני מתמיינת גם לשירות לאומי.
וגם לצבא. ויש אפילו מסלול ממסוים במודיעין שאני ממש רוצה. ויש אפילו סיכוי לגיוס אפריל. תתפללו שזה אכן יקרה!
וגם בדקתי מכינות קד"צ. לא אהבתי. ירד מהפרק.
וגם אני צריכה ללכת לבדוק מדרשות. אין לי זמן. 50% נוכחות כבר מעכשיו. אני לא יכולה להמשיך להחסיר, אז אני דוחה את העניין.
ומחר יש לי מיונים לחיל חינוך. ולחיל חינוך אין גיוס אפריל או מרץ. זה או יולי, או יולי שנה הבאה.
מסובך. ולפעמים עד שנדמה שמוצאים איזה פתרון- זה שוב מסתבך ומגיעים למבוי סתום.
ומה יש לי להגיד על הצבא?
מלבד העובדה שהוא הצבא הכי מוסרי בעולם, ושהחיילים שלו הכי חתיכים ביקום,
הוא גם וואחד ראש בקיר. אם היה באמת למי לפנות, מישהו רציני, שלא יחליט לתת לי פטור כי אני מקרה מורכב ואין לו כח בשבילי, אם היה אפשר לקבל חות דעת בלי לפחד שהיא תגזור את גזר הדין, אם היה משהו מסודר- היה יותר קל.
אבל אין. ואף אחד לא מסתכל על מי אני, אלא על מה אני. ואני עם עקמת ושרגא- שזה אחריות, אחריות רפואית כבדה, ועדיין, בחיל המודיעין אני בספק אם מצבי היה מחמיר. אבל לא בודקים אותי. בודקים דפים שנכתבו עלי, ובמקרה כזה זה אבוד.
לכן מתחמנים קצת.
מנסים לדחות שנה בתואנה של מדרשה או מכינה. ולא באלי בכלל.
אבל עושים מה שצריך- כי אין כמו צה"ל, ושם אני רוצה להיות, מתישהו- בסוף :)
***
שמות של רופאים שמכירים את המערכת הצבאית מקרוב ויכולים לתת חוות דעת לא מחייבת שלא תתן לי פטור, מוזמנים לעבור אלי בשמחה.
אני יותר מאשמח :)
***
אגב, קיימתי את ההבטחה שלי מהפוסט הקודם. לא חשבתי שאני אעמוד בזה.. ;)
שיהיה המשך שבוע שמח =]
כינוי:
בנפו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
