שרגא ואני

אהלן שלום:)

הפסיכומטרי נכנס אל חיי בסערה ופחות או יותר סיים אותם באותו רגע.

אז קצת התעכבתי עם העדכון שאני חייבת לכם, אבל הנה אני כאן:))

זוכרים את הצילום מהפוסט הקודם? הייתי צריכה לישון בלי שרגא, ואז בבוקר לרוץ למכון רנטגן ולפתוח אותו בערך (כדי שלא יהיו אנשים לפניי), ואז לעשות צילום. הרבה זמן לא עשיתי צילום. אבל עשיתי הרבה בתקופה האחרונה בזכות שרגא..

בקיצור, עשיתי את הצילום, חזרתי הביתה עם דיסק ביד והמון בגדים חדשים (כן נו, ניצלתי את ההזדמנות לשופינג רציניי)

וחיכיתי בהמון התרגשות ליום הגדול.

מהו היום הגדול??

היום של ד"ר ברצלונה. ד"ר ברצלונה הוא ד"ר ריגו. הוא באמת מברצלונה. ופעמיים בשנה הוא מגיע לארץ הקודש כדי לבדוק מטופלים בשיטת שרוט-

העסקה היא כזאת: בדיקה של דקה, רפרוף בצילומים שצברת במהלך תקופת הטיפול (גג 5 דקות) וכל זההה תמורת המונמון יורואים. ייאי.

ד"ר ריגו קיבל את המנדט על תהליך הפרידה משרגא. היו כמה אופציות, והוא היה זה שמחליט.

תהליך הורדת המחוך הוא ארוך ומאד הדרגתי. ליאור קוראת לזה "גמילה". לי זה עושה אסוציאציות לא-משהו אז אני קוראת לזה פשוט "תהליך".

אנחנו בתחילת דצמבר היום, מה שאומר שעוד חודש אני ושרגא שנה ביחד.

מה שגם אומר שעוד פחות מארבעה חודשים אני אמורה להתגייס.

שילוב של שני הנתונים האלה + השיפור שנראה בגב = התלבטות לגבי התאריך שבו יתחיל תהליך ההורדה.

ממש התרגשתי לפני ד"ר ריגו. כך או כך ידעתי שמתישהו אני ושרגא ניפרד, אבל קיוויתי שהתהליך יתחיל בקרוב. היתה גם אופציה שלא.

ולהלן התוצאות:

החלק השמח- תוך מספר שבועות אני צריכה לרדת ב8 שעות שרגא. כלומר, מ23 שעות ביום, ל15 :)

החלק הכי שמח- מתקופה של 15 שעות ביום, שרגא יפרד ממני ליותר ויותר שעות עד 0 שעות ביום :)) וזה בערך יקרה עד אפריל, בעז"ה כמובן^^.

החלק הסבבה- כדאי להישאר עם שרגא לnight time כמה שיותר. כמה יותר? שנה מרגע שאין יותר שרגא ביום. זה המון, המון זמן.

אבל זה לא חובה. בטירונות, בקורס, בצבא- אם זה לא מסתדר אז לא. לא בכח. אבל מתי שאפשר - כדאי.

למה? סביר להניח שזה לא ישפיע כבר. באיזהו שלב הגוף מחזיק את הגב ישר לבד, והוא לא זקוק יותר לשרגא, וזאת הסיבה שמורידים אותו כבר. אבל כדי שנוכל להגיד שעשינו כל מה שיכולנו, כדי שנוכל לישון בשקט בלי לקחת סיכונים (ב"נוכל" אני מתכוונת לכל הצוות הרפואי שדואג לי, כמובן. אני לא הולכת "לישון בשקט" כששרגא עליין). בקיצור- בשביל בטחון, בשביל למנוע את הסיכוי הקטן ביותר להחמרה.

כבר תקופה ארוכה שאני הוגה בפוסט הפרידה שלי מהבלוג. עכשיו סוף סוף אפשר להריח אותו. אמנם הוא מתרחק כי הפרידה הרשמית תהיה כנראה בעוד שנה וחצי מהיום, אבל התהליך כבר התחיל. והוא תהליך ארוך, קצת הרבה כואב, אבל בעיקר משמח.

שרגא ואני מתחילים לסיים את המסע שלנו ביחד. היום נפרדנו כבר ל3 שעות, ובהמשך זה עוד יעלה.

וזה הפוסט הפותח לתהליך הפרידה :)

מה שמעודד אותי, זה שגם אם יהיה מתסכל, כואב, קשה, ולא יהיה לי כח לתרגילים שהם כל כך  הכרחיים דווקא בשלב הזה,

כשרואים את הסוף (הטוב), אין שום פריבילגיה לבכיינות ;)

"משהו חדש מתחיל אצלי

                            עכשיו" :)