שרגא ואני

אהלן שלום !

כמו שאתם כבר יודעים, או שלא, אני משרתת בסביבה אזרחית. זה אומר מעט מאד מדים בין המון המון בגדים צבעוניים של אנשים מאד מבוגרים.

והאמת? זה דווקא סבבה.

***

בשבוע שעבר, נכנעתי לקור (ולשלג!!) ויצאתי מהבית עם סוודר ומעיל א'. ראיתם פעם מעיל א'?

כן? לא? ניסיתי לצרף תמנה אבל גוגל מסרב לשתף איתי פעולה.

אז אלה שמכירים, יודעים בוודאי שמדובר במעיל שמן בטירוף ששולל ממך יכולות בסיסיות כגון הנעת גפיים, אכילה ושתיה, אסתטיקה בסיסית ועוד.

אלה שלא מכירים, זה בדיוק מה שאתם צריכים לדמיין. אולי רק כדאי שנוסיף שמלבד הבטן השמנמנה שהמעיל עושה מקדימה, הוא עושה גם את אותו אפקט השמנה גם בגב.

עד כאן שיעור הדיגום שלנו להיום.

***

אז בשבוע שעבר לבשתי את המעיל והסתובבתי במסדרונות המשרד. מביך.

ואז אחד העובדים, בן 100 בערך (!!!) שעמד עם עוד עובדת אחרת, קרא לי אחרי שחלפתי על פניהם הלוך וחזור:

"היי, חיילת.

מה יש לך בגב?"

מי שמעולם לא היה לא שרגא, לא יבין זאת.

ומי שיש לו שרגא עכשיו, יבין יותר טוב מכולם...

את הקפיצה שהלב שלי זינק באותו רגע. את האינסטינקט ליישר ולהרחיב את המעיל כדי להסתיר את מה שאולי מבצבצץ.

את הבאסה של "הנה, עלו עליי".

ואחריהם, אנחת הרווחה. אין לי שרגא יותר. כבר כמעט שנה.

הוא לא ראה שרגא שם מבצבץ בין הסוודר למעיל, הוא בסה"כ ראה את העיצוב הנוראי של מעילי א' שנראה כאילו שמת כרית בגב.

אבל השאלה הזאת, "מה יש לך בגב", כנראה תגרור אחריה תמיד, לא משנה כמה זמן אחרי שרגא, את הקפיצה האינסנקטיבית ונסיון ההסתרה של מה שזה לא יהיה שמבצבץ שם.

***

אז מצאתי תזכורת נוספת, משהו שלא יתן לי להתרגל לחיים של אחרי שרגא,

משהו שבזכותו אני לא אוכל לשכוח את התקופה הזאת ואת כל מה שלמדתי בה.

ונראה לי, שכל מילה נוספת מיותרת.

חורף חם ונעים:)