לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בצילום תקריב


Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

המלצה: 'דאונטון אבי' 'Downton Abbey'.


עכשיו התחלתי צפייה שנייה בסידרה (שהיא בעצם סרט בהמשכים) המדוברת, יש לי יותר אפשרות להעריך אותה כראוי כאשר אני מבינה ישר על ההתחלה מה קורה.

אפשר לעצור בכל רגע וכל תמונה היא ראוייה להדפסה עד כדי כך הכל מצולם יפה.


תמונה לקוחה מכאן.

 

 

ישנה חלוקה בין עלילה לבין יצירת אומנות, 'אחוזת דאונטון'' היא כנראה יצירה שהיא יצירת אומנות כי יש בה הרבה יותר מרק עלילה שהיתה מספיקה לסרט קצר מעניין.

מה שחשוב - שכל אדם לא משנה לגבי מיקומו בעולם יוכל למצוא משהו אשר יתחבר אליו. על פניו מדובר בהיסטוריה; במשפחה על רקע אירועים חשובים כגון מלחמת העולם ה1, טביעת הטיטאניק. מתחת לפני השטח מדובר בסיפור שכולל בתוכו אהבה ובגידה, דמויות מרובות כאשר אין טובים ורעים מוחלטים ובכל דמות ישנו משהו שניתן להזדהות איתה.

 

והכי חשוב - הערך שיש לגאווה ולמילה כבוד. מילים אשר בימינו כאילו שכחנו מה משעותן האמיתית, מילים ש"התיישנו".

לא מדובר בגאווה מ'גאווה ודיעה קדומה' , גאווה אשר במובן שלה הינה שלילית. מדובר בגאווה אשר גורמת לאדם ללכת זקוף ולסביבה לכבד אותו.

אנשים אינם הולכם זקופים, יותר ויותר יוצא לי ללכת בעצמי ולראות כך אחרים אשר הולכים בגב כפוף. אשר אינם גאים בקומתם ובמי שהם אולי יש לנו מה ללמוד מסידרה כזאת.

 

שלא נדבר על הנופים המהפנטים, התלבושות היפות שמתאימות לרוח התקופה ומתאימות בול למה שעובר על הדמויות, כתוביות הפתיחה על רקע מוזיקה קצבית שמכינות אותך לקראת עלילה רבת רבדים אשר כמו 'מטריושקה' (בובה רוסית) כוללת בתוכה עוד ועוד הנחשף במהלך הזמן.

כאן מומלץ לשים לב לשחקן המגלם את דמותו של בייטס - הדמות שלא הותירה אף אחד בעין יבשה.

 

 

תמונה לקוחה מכאן.

 

 

התייחסות קצרצרה לעונה ה2- כמו רבים גם הייתי מאוכזבת במעט; היעדר דמויות אהובות עלילה שבמקצת התחילה כבר להיות נוסחתית ומאוד מבלבלת. עדיין מומלץ לא לינטוש את הסידרה דוגמא טובה לכך היא היחס בין ה"בעלים" למשרתים ולאיך שמשהו קיצוני כמו מלחמה משנה אותו.

 

אני לא רוצה להוסיף ספויילרים על הנאמר, רק מבקשת לתת צ'אנס לסידרה שהיא באמת חכמה אשר מוקירה ערכים אמיתיים ונותנת הרבה כבוד לבריטים.

נכתב על ידי , 11/2/2013 12:57   בקטגוריות ביקורת, דרמה, רומנטי, בריטי, טלוויזיה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



'שמות של אהבה'



 

תקציר העלילה


באייה (שרה פורסטייה) היא צעירה יפה שמאלנית שחייה על פי המוטו 'עשו אהבה ולא מלחמה', היא אינה מצליחה להישאר באף עבודה למשך זמן ולמרות שנראית צרפתייה ההורים שלה ממוצא צרפתי ואלג'ירי רוב משפחתה נהרגה. ארתור מרטין (ג'ק גמבלין) הוא גבר מבוגר בשנות ה40', בעל עבודה מסודרת ולמרות שניראה על פניו שהם ההפך הגמור הוא גם חולק איתה היסטוריה כואבת שמתגלה במהלך הזמן.

עד כה, באייה שכבה עם גברים בשביל לשנות את דעותיהם הפוליטיות והיו לה תוצאות יפות עד שהיא פוגשת את ארתור שאינו שמרני וימני כמו שהוא נראה לה בפגישה הראשונה ביניהם.

 

אם זה לא ברור, הסרט כולל סצינות סקס וסצינות עירום של השחקנית (אחת מהסצינות המשעשעות ואח"כ המעוררת רחמים)

 

הסרט דן במגוןן רחב של נושאים ומטפל בזה בצורה מאוד יפה תוך שמירה על קו עלילה אחיד לדוגמא:

 

  • הקשיים בלהיות דור שני להורים פגועים ולא תמיד מתפקדים.
  • בני-אדם הם יותר מורכבים מאוסף של סטיגמות.



קומדיה רומנטית על שלל הסיטואציות המביכות שבא.

 

 

אני שמחה שהצרפתים עדיין לא נדבקו בחיידק ה'פוליטיקלי קורקט' וממשיכים לעשות סרטים נהדרים על החיים וגם אם מדובר בקומדיה, אין מצב לא לצאת ממנה עם איזה תובנות חדשות ומעניינות.

מה שיפה הוא שניתן להינות משני הדברים, גם לזכות בקומדיה חביבה על שלל הסיטואציות המביכות שבה וגם בדרמה מרגשת.

מבחינה של זב"ח, היו שם כמה סצינות שריגשו אותי עם קשר ליחסים בין בני אדם לבעלי חיים ממינים אחרים ודגש על הדומה בינינו.

 

לא מאכזבים.

 

 

 


מומלץ לצפייה עם וביחד


'זה חייב להיות המקום' על הקשר בין ילדים להורים לא מתפקדים מאת אחד מהבמאים החביבים עלי ביותר בזמן האחרון.

'השפם' לא ברור בדיוק על מה הוא אבל הוא צרפתי ולא פחות מנפלא סרט שנשאר חקוק בזיכרון במשך ימים.

'אופטימיות היא שם המשחק' מעולה. ממשיך את הקו של דרמה + קומדיה ולא מפחד לעבור בין הז'אנרים.

'ילנה' שוב, על הורים לא מתפקדים בעיקר הדגש הוא על שרידה התחזית אינה אופטימית והסיום משאיר שאלה פתוחה.

'המצאת האהבה' קצרצר שניתן לצפייה חינמית בקישור, אנימציה מקסימה.

נכתב על ידי , 23/1/2013 19:30   בקטגוריות ביקורת, קולנוע, צרפתי, קומדיה, דרמה, רומנטי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



'BEING THERE' 13.07.12







להגיד שאתה מבין. כאשר ברור לך כי לא והסביבה מפרשת את דבריך בדרכה. עצוב, ועם זאת עצב יפה. מעורר השראה.
מבחוץ פשוט, אך כאשר מתקרבים להעיף מבט יותר קרוב מסתבר כמורכב ועשיר בתוכן. uncomplicated turns to complicated כך הרגשתי לגבי הסרט 'Being There' אשר כמו דמותו הראשית של צ'אנסי/צ'אנס המגולם ע"י השחקן הבריטי הנהדר ז"ל פיטר סלרס ('איך הפסקתי לדאוג והתחלתי לאהוב את הפצצה') שמו של הסרט נתון לפירושו של הצופה. חושף רבדים נוספים ודורש מחשבה.

'Being There' הינו סרט אמריקאי משנת 1979 מבוסס ספר מאת ג'רזי קוסינסקי. הסרט מספר את סיפורו של צ'אנס שהוא גנן פשוט, אינינו זוכים לראות את הרקע שלו (לגביו נוכל רק לנחש) אך הוא גם אינו דרוש ואף מוסיף לצפייה מאחר ואנו חשים את הבילבול שחשים שאר הדמויות המעורבות הבאות במגע עם הדמות הראשית.


צ'אנסי אף פעם אינו עזב את ביתו, עד שמעסיקו הזקן מת. מדהים לראות את יכולת המשחק הנהדרת שהפגין פיטר סלרס בגילומו את הדמות, מדובר בגבר מבוגר אך שנשאר ילד בתוכו, פגום ומופתע מכל דבר חדש כאילו רואה זאת בפעם הראשונה.
דמותו הזכירה לי את הדמות שגילם שון פן בסרט הנהדר 'זה בוודאי המקום' בסיגנון הדיבור ובהתנהלותו האיטית אך בהבדל לשון פן- פיטר סלרס גילם את הצופה, זה שאינו משתתף ועל החיים הוא לומד דרך המסך האפור.

שיגרת יומו נמשכת, ודבר אינו יכול להפריע לה עד שבאים שני עורכי דין ומאיימים להוציא אותו מהמקום היחיד שבו הוא מחשיב ביית. כך הוא מבין שהאנשים שדאגו לא עזבו ואינם עוד אורז מזוודה ויוצא מתחום הנוחיות שלו החוצה לשאר העולם זה שנמצא מעבר לקירות.
בדרך, בלי להתכוון לכך עוברות עליו כל מני הרפתקאות כאשר הוא אינו מגיב לאותם הדברים כמו שאדם רגיל היה מגיב אליהם יותר כמו הילד שהוא נשאר בתוכו.


ישנם רגעים קומיים, ולקראת הסוף בהחלט היו כמה וכמה סצינות מצחיקות.

הסיום השאיר אותי מבולבלת, וכמו שם הסרט, הדמות, נתון לפירושים שונים.

זה יכול להזכיר לנו שניתן להישאר נאמן לעצמך ועם זאת אנשים עדיין יזכו לשמוע ממך את מה שהם רוצים לשמוע, לראות את התוצאות שהם מצפים לראות. וגם את זה שישנן הרבה נקודות מבט שונות, ומה שאנו רואים זה לא בהכרח אומר שמי שנמצא לידינו מפרש את אותו הדבר באותה הצורה.

 

'Being There' היה הסרט האחרון ששוחרר בגילומו של פיטר סלרס לפני מותו והוא מופיע בסרט שנעשה על חייו.

ביצוע נהדר לאחת המנגינות שהלחין אריק סאטי (מלחין צרפתי אשר היה פעיל במאה ה-19), המנגינה גורמת לי למצב רוח דומה לזה שהשאירה עליי סצינת הסיום.

 

 

 

 

 

לקריאה נוספת
הסרט שנעשה על פי חייו של פיטר סלרס
ביקורת על 'זה בוודאי המקום'
תנו צ'אנס לסרטים "משעממים"

נכתב על ידי , 22/1/2013 10:05   בקטגוריות ביקורת, קולנוע  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע בדיוני ופנטזיה , קולנוע
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להיום האחרון של הקיץ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על היום האחרון של הקיץ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)