אני אפילו לא ידעת איך להתחיל, יש בי כל כך הרבה כעס שהצתבר.
כל הירידות המגעילות שלך, כל ההתנשאויות שלך
את חושבת שאת כל כך הרבה יותר טובה מכולם ובמיוחד ממני.
את לא מתביישת??
אני באמת לא מבינה איך את לא שמה לב, את נהיית פשוט מגעילה.אליי במיוחד.
את חושבת שזה מגיע לי?? דווקא לי?
אני חושבת שאת באמת פשוט לא מודעת לחרא שאני סופגת ממך ויש לי תאוריה לגבי למה דווקא אני הקורבן שלך:
אני הכי חלשה, אני לא מחזירה, גורמת לך להרגיש טוב עם עצמך, גורמת לך להרגיש מנצחת.
אבל היו לי כל כך הרבה הזדמנויות לזרוק לך הערות עוקצניות כדי להעלות לעצמי את האגו
אבל בחרתי שלא, כי אני מאמינה שלכולם סביבי יש רגשות, ושלא מגיע לאנשים מסביבי להרגיש חרא רק בשביל למלא לעצמי את האגו.
אז אני לא עונה לך. אני שותקת. אני מתעלמת.
כי אני יודעת, אני יודעת שאת צריכה את זה נואשות לביטחון העצמי שלך, ואני גאה בעצמ, גאה בעצמי שאני לא עונה לך
שאני לא מגיעה לרמה שלך כי זאת אני, מתחשבת ברגשות של אחרים.
לסיכום הייתי רוצה להזכיר לך את התקופה שבה אף אחד לא שם עליך, הייתי החברה היחידה שלך ואני לא ניצלתי שום הזדמנות לפגוע ולהרוס רגשות.
אני לא מקנא או משהו, אני הכי שמחה בשבילך בעולם את במקום שרציתי להיות. גם אני. אבל זה עדיין לא נותן לך זכות להתנהג לאחרים כמו שטיח ולדרוך עליהם.
מקווה בשבילך שתמשיכי להרגיש שניצחת אותי, כי אני גאה בעצמי, גאה שאני שותקת ולא מגיעה לרמה שלך.
כינוי:
alice the one from wonderland
בבלוג זה
בכל הבלוגים
