wonderland

היום בבית ספר עשו לנו הרצאה על הפרעות אכילה.

הייתי בטוחה שזאת תהיה עוד אחת מההרצאות האלה על אנורקסיה,

אבל זה היה הפוך. מישהי רקדה שם, היא היתה רקדנית.

ראיתי אותה רוקדת ומדברת ואפילו קצת בוכה והבנתי כמה דמיון יש ביני לבינה.

ניגשתי עליה אחרי ההרצאה (כולם כבר מיהרו לצאת ולא הביעו שום רגש במהלך ההרצאה,

זה קצת עיצבו אותי, בשבילי זה היה נורא)

דיברתי עליה, הסברתי לה כמה אנחנו דומות, כמה השראה היא מביאה לי. 

היא בכתה וגם אני, בכינו ביחד. 

ואני יצאתי שמחה, 

שמחה שגיליתי שישי לי הפרעה,

עכשיו גיליתי,

עכשיו גילתי שיש עוד המון נשים כמוני,

עכשיו גיליתי למה כל כך קשה לי להראות כמו כולן,

יפות, ורזות, מחוטבות, ורזות, מסודרות, ורזות. 

גיליתי, 

זה לא באשמתי, זאת הפרעה, זה עובר בתורשה 

זה מה שיש לאמא, בגלל זה היא כל כך שמנה. 

ניסיתי להסביר לאמא: עמדתי לידה ובכינו ביחד, זה היה מרגש

״ממה יש לך לבכות?״ ענתה אמא בזילזול.

אז אני לא בוכה יותר אני פשוט מודה שיש לי הפרעה,

זה לא כזה טוב אבל זה גם לא עד כדי כך רע

אני פשוט צריכה להשלים עם העובדה שישי לי הפרעה .  

אני מתגעגעת עליך בבלוג

אני מתגעגעת עליך ממחברת 

אני מתגעגעת עליך כתיבה 

וזה לא סתם געגוע 

אני צריכה אותכם,

יש לי כל כך הרבה לספר לכם,

אני התבגרתי המון, הרוב בזכותכם.

מבטיחה לחזור בקרוב אני פשוט צריכה קצת שקט <3 

"חיים רק פעם אחת"

"סיגריות עושות לי טוב"

"סמים זה אחלה"

"לזיין בנות אקריות זה אח"

ומה עם החיים שלך? אתה דופק אותם לגמרי,

עוד כמה שנים כשתתעורר ואז זה כבר יהיה מאוחר מדי, 

המוח שלך יהיה דפוק לגמרי מכל הסמים שאתה עושה,

והראות שלך יהיו מלאות בחרא

"לא אכפת לי"

"כיף לי עכשיו אני חי את החיים"

"טוב לי"

אתה אוטיסט, אתה מתנהג כמו תינוק, 

ואני גאה בעצמי שאני מספיק בוגרת להבין את זה,

כי זה לא מובן מעליו, לפני חצי שנה גם אני הייתי במצב הזה,

כנראה שמבחינות מסוימות התבגרתי

אבל זה ממש לא משנה את העובדה שאתה אוטיסט

ושאתה לא מקשיב לי למרות שאתה יודע שאני צודקת

ושיש לי הרגשה שמשהו רע יקרה לך, ואם כן,אני לא יסלח לעצמי שלא עצרתי אותך.

סתום.

ההרגשה הזאת

שהכל חרא,

שאין לך סיבה יותר להתקיים,

שכדי לך פשוט להיעלם,

שאין לך אפחד,

שאת בודדה,

 לא אוהב אותך

שכדי שפשוט תעלמי

שכולם שונאים אותך

שאת כלום

שפשוט בא לך להיעלם.

אני לא ילדה עם נטיות אבדניות,

אני בסך הכל בגיל ההתבגרות.