אם תסתכלי על השיחה ממש ניסיתי להגיד לך שזה לא מתאים
אבל ככה אני אני לא מצליחה להגיד לא.
ולכן אני מרגישה שניצלת לרגע את טוב הלב שלי וזה מה שכולם עושים מנצלים את העובדה שאני כל כך
נאיבית, כל כך תמימה, שאני אוהבת את כולם ויש לי לב הכי רחב בעולם.
ואולי? הגיע הזמן שאני אדאג גם לעצמי, אולי בגלל זה שום דבר לא מסתדר לי, כי אני תמיד מנסה לרצות את כולם.
ואולי? הגיע הזמן שאני יעמוד על שלי ולא יפחד להגיד לאנשים את הדעה השלי, את מה שאני חושבת ומרגישה.
הבעיה היחידה היא שיש לי חרדת נשיטשה. אני מפחדת שאני אסיים כמו אז, בלי אף אחד לצידי, לגמרי לבד. מסכנה, מרוסקת, חלשה ואובדנית.
כנראה שהכל קשור בתת מודע לדברים שעברתי, האופי שלי נוצר מכל הזכרונות הכואבים שקרו לי
וזה קצת נוראי להגיד שאני רוצה עוד כאלה,
אני רוצה עוד הרבה זיכרונות כואבים שיהפכו אותי לבן אדם חזק יותר ובוגר יותר.
אני נוראית, אני יודעת.