~פרק 3 - "מגיעה לבית הצללים"~
הגעתי לבית גדול ויפה, "ואו" אמרתי בתדהמה.
"שלום" אישה עגלגלה נעמדה מולי וחייכה אלי."היי" אני מחייכת בביישנות. "היא ציידת צללים! ויש לה סימן מיוחד!" כריס אמר וחייך.
"יפה - יפה" היא חייכה. "אולי פור יוכל לקחת אותה איתו לבית הצללים?" "בטח! אבל... נערה יפה מה קרה לך בפנים?" היא שאלה ואני הסמקתי למשמע המחמאה. "נפלתי, לא משהו רציני" חייכתי חיוך קטן. "בואי! אני אכיר לך את פור ואז אסדר אותך ואקנה לך בגדים" היא נראתה נלהבת. "גברתי, באמת שאין צורך לקנות לי בגדים" דחיתי את הצעתה בנימוס. "יש צורך! את נראת נורא! בואי, אני אכיר לך את פור ואז אראה לך איפה חדר המקלחת" "טוב" נכנעתי ועליתי אחריה במדרגות המפוארות והיפות.
האישה הנחמדה דפקה על דלת העשוייה מעץ בהיר. "כן?" קול גברי ענה מבעד לדלת הסגורה.
האישה פתחה את דלת החדר ונכנסה פנימה.
"בואי!" היא מצווה עלי והיכנס לחדר, ואני בלית ברירה נכנסת לחדר, מבויישת למראי המלוכלך.
שני נערים נמצאו החדר הגדול והמואר, האחד בעל שיער שחור כפחם וגוף שרירי ושזוף, והשני שיער שטני פרוע וגוף שזוף ושרירי.
הנער בעל השיער השחור אחז בידו גיטרה והנער עם השיער השטני שיחק במחשב.
"פור" התחילה האישה העגלגלה לדבר "תוכל לקחת איתך אל אליס לבית הצללים? היא פשוט ציידת צללים חדשה, והיא לא ממש יודעת היכן בית הצללים" הנער השטני חייך וענה קצרות: "בטח, אין בעיה" הוא הסתכל בי לזמן קצר , וחזר למשחק המחשב שלו.
"בואי" האישה אחזה בידי והובילה אותי לחדר אמבטיה גדול ומפואר.
"תתקלחי, עוד כחמש דקות המשרתת תשים לך את הבגדים החדשים על הכיור"
היא חייכה לעברי ופנתה ללכת.
פתחתי את זרם המים וחיכיתי שהאמבטיה תתמלא. כאשר האמבטיה התמלאה, הסרתי מעלי את בגדיי ונכנסתי לתוכה. שקעתי בתוך המים החמימים וסילקתי כול מחשבה ממוחי.
ישבתי ככה במים החמימים לפחות חצי שעה, עד שהחלטתי שזה מספיק, ויצאתי.
עטפתי את גופי במגבת הכחולה והגדולה שהיתה פרוסה על המעקה.
לבשתי את הסקיני הבהיר וחולצה בצבע סגול לילך, הצבע האהוב עליי.
קלעתי את שיערי הארוך לצמה שנחה על כתפי הימנית ויצאתי מחדר המקלחת.
בדרכי לחדר האורחים, פגשתי בפור. "שלום לך קטנטונת" הוא חייך "היי" חייכתי בביישנות וחשבתי לעצמי, איך הוא יכול להיפתח למין השני כל כך במהירות? ועוד שראיתי אותו רק פעם אחת ובפעם הזאת אפילו לא ממש דיברתי איתו (טוב אולי שלוש ארבע מילים, אבל לא יותר).
"טוב, אנחנו צריכים לצאת לבית הלילה קטנטונת, תקחי את המזוודה שאמי (האישה העגלגלה) ארזה בשבילך, יש שם בגדים, נעלים, בשמים, ועוד הרבה דברים של בנות, זה על השידה שבחדר האורחים, אחריי שתקחי את המזוודה, תרדי לסלון, אני אחדה לך שם" הוא אמר וירד במדרגות.
הלכתי לחדר האורחים ולקחתי את המזוודה הגדולה.
ירדתי במדרגות המפוארות ושאלתי את פור : "פור, כמה זמן אנחנו נסע באוטו, עד שנגיע לבית הצללים?" עשר דקות, גג רבע שעה, למה את מפחדת להיתקע איתי יותר מדי זמן?" בלי ששמתי לב, החזרתי לו תשובה צינית "כן, אני פשוט מפחדת שתהרוג אותי משעמום" הוא הביט בי בהפתעה, ואז התחיל לצחוק צחוק מתגלגל. לאחר כמה שניות, הצטרפתי גם אני לצחוקו וצחקנו ביחד.
לאחר שסיימנו לצחוק, הוא לקח מידי את המזוודה ושם אותה במכונית.
"תעלי" הוא אמר לי ואז התניע את מכוניתו.
נסענו במשך עשר דקות, ואז ראיתי מבנה גדול ומרשים, תארתי לעצמי שזה בטח בית הצללים.
"ברוכה הבאה לבית החדש שלך, בית הצללים"
************
אהבתם? אם כן,רשמו, אני אשמח לתגובות נחמדות (:
אוהבת תמיד, רוני♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
