אני לא סובלת אנשים מטומטמים או להיות מטומטמת או אנשים מטומטמים שגורמים לי להיות מטומטמת.
הילדה הביאה ספר מעפן, אבל עם כריכה של בחור נורא חתיך. ניסיתי להתעלם, אבל בגלל שאני כזאת דפוקה זה היה לי נורא קשה. והיא אומרת לי כל הזמן, "למה, מה הבעיה?" כן, גברת. אני אספר מה הבעיה לאנים שאני רוצה לספר להם. אנשים שלא יצחקו עלי ושיבינו אותי. אבל כדי להבין אותי צריך מצפון. משהו שאין לך. אז תעזבי אותי בשקט.
ובהיתי עד עכשיו בידיים של דין. בידיים. WTF. זה היה כאילו, "טוב, לבהות בפרצוף המושלם שלו עושה לך מצפון, אז תבהי בידיים המושלמות שלו". והן באמת מושלמות.
ואם הוא היה יודעת מה אני חושבת על דין, הוא היה שונא אותי עוד יותר ממה שהוא שונא אותי עכשיו.
אוף, תפסיקי. למה כל כך אכפת לך מה הוא חושב?
אני מטומטמת. ובדרך להיות משוגעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
