אז קלטתי למה אני לא אוהבת את השבט שלי [חוץ מזה שהן מסריחות כי הן תמיד קובעות דברים על האולפנה].
יש כזה את ה5 פרחות האלה שכולם מקשיבים כשהן מדברות והן איכשהו תמיד מצחיקות [לא בקטע של מלכות וכזה, פשוט זה ככה].
תמיד הייתי רגילה לזה, וזה הפריע לי, אבל קצת. אבל עכשיו, באולפנה, אני אחת מה5 בנות האלה [חוץ מזה שאני לא פרחה]. כשהיה לנו סבב אחרי המלחמה של קבוצת תמיכה כזאתי, אני היתה זאת שזיהתה שכל מי שרוצה באמת לדבר כבר דיברה והתחילה לההפוך את זה לבדיחה.
ופתאום אני חוזרת לישוב ולשבט, ו... אני לא שם. וזה לא כיף לי שבנות כאלה מפגרות הן התחליף שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
