הקרטיב נזל וטיפות ממנו זלגו על הספסל.

השמש היוקדת ריצתה אנשים לקנות משהו קר ולנוח בצל, בגינות ובשדות הציבוריים.

אני יושבת על הספסל, מרחוק, מסתכלת עליך ועוקבת אחריך במבט, בשקט.

ואתה רץ לפתע ונעלם.

אני לא יודעת איפה אתה.

אני מחפשת אותך במבטי ולא מוצאת.

לפתע אני מרגישה משהו מאחוריי נוגע בי.

אני מסתכלת למעלה ורואה אותך.

אני אוחזת בקריב ומלקקת אותו וטעם שפתיי כטעם הקרטיב,

אתה מתיישב ומסתכל עליי ולוקח ביס מהקרטיב ומנשק אותי בעוצמה ובעדינות לא יתוארת

וטעם הקרטיב מתערבב בפינו, ביום קיץ חם, על ספסל בגינה.