היגיון האנשים נהרס תחת הרגש העוצמתי שעובר ומתרחש בתוך גופם.
הרצון להרגיש שלם עם עצמך ועם מה שאתה עושה,
הדרך שבה בחרת ללכת.
הצעדים שהתחלת לצעוד בהם,
גם כשהם קטנים וזעירים,
אתה מרגיש שחוללת שינוי גדול.
בעצמך. בך. ברגש שאתה מרגיש וחווה.
בדרך החשיבה שלך.
בדרך שבה אתה מסתכל על החיים ומעביר אותם לסובבים אותך.
בדרך פשוטה אך מסובכת ככלות הכל.
בדרך מלאת תלאות וסבכים,
מובילה אותך גם למציאת עצמך ברגעים קשים.
יכולים להיות אלו רגעים שלא דמיינת לעצמך שיגיעו אליך ושתחווה אותם כבר עכשיו,
ויכולים להיות גם רגעים שמחים שגורמים לך לאושר ולחיוך לעלות על שפתיך ולגרום לך להיות אדם בעל שמחה בתוכו ומאושר.
אתה מסתכל על הדרכים בהן אתה בוחר ללכת ובסופו של דבר בוחר את הדרך שנראית לך הכי נכונה לך עכשיו.
בזמן הזה וברגע הזה, שמרגיש לך הכי נכון ללכת בה.
באותה דרך, שכרגע תשנה ותעצב את חייך לכאן ולכאן.
בדרך שאתה תרגיש עם עצמך שבנית אותך, את האדם שאתה,
את מי שאתה עכשיו.
לא מי שאתה תהיה בעתיד. זה כבר ייבנה עם הזמן ועם השנים ועם ההחלטות שתעשה.
כל מה שתעשה יבוא כברכה. כל מה שתעשה נבנה על דברים שעשית בעבר ומעוצבים בדרכים משונות מאלה.
דרכים שקשה להסבירן במילים אך במעשים ובמבטים הם אומרים הכל.
מדברים בשם עצמם ובשם האחרים, שמסתכלים עליך מהצד ורואים את מה שאתה עובר,
את כברת הדרך שאתה סולל לעצמך והולך בה יפה. לאורך הזמן ולאורך השנים שחולפות להן ביעף.
בלי להעיף מבט אתה כבר שם,
הדרך סלולה.
הגעת לצומת הדרכים אליה רצית להגיע.
ועכשיו,
לאן אתה תלך?
באיזו דרך שהכנת לעצמך כל הזמן הזה,
תבחר ללכת בה באמת,
בסופו של דבר?

(קרדיט לספר "משהו פשוט מסובך" של דקלה קידר עמוד 443 על ההשראה שהביאה לי לכתיבת הקטע וקצת מהעזרה בכתיבת המשפט הראשון בקטע זה).